לפני 15 שנים. 6 בספטמבר 2009 בשעה 19:53
עברה יממה
יממה של דמעות עצב, מבצבצות
ומולן הרגשה של שינוי של התחדשות.
שמה בצד את הנשלטת המסורה שהייתי לאדוני האהוב
חוזרת להיות אותה המנגינה.
אדוני יצא לחופשה
חופשה של מחשבות ולבטים עם עצמו.
ואני?
יודעת שלא אחזיק מעמד זמן רב ככה סתם בתור מנגינה.
רוצה להרגיש נשלטת תמיד, רוצה להתמסר לאדון.
רוצה את האדון שלי
או אולי רוצה להמשיך הלאה?
להשאר ככה ממתינה לו שישוב מחופשתו?
יש לי בכלל את הכוחות לחכות?
אולי לנשום עמוק להפנים תקופה נפלאה שהיתה. להצפין המון זיכרונות מתוקים
ולהמשיך הלאה......?
ההחלטה היא רק שלי
חייבת להקשיב למצפוני, לנטיות ליבי
אבל איפה אני בכלל?
