הכל התחיל בקליק

הורי גרים בשכנות למשפחת רמון.
לא היה בינהם קשר מיוחד אבל יחסי ידידות של שכנים שכנו תמיד.
אני זוכרת שלפני 3 שנים בערך אירגנו מסיבה לאבי.
קפצתי לסופר השכונתי וקניתי מאפים חמים לארוע.
בעצלותי לא לקחתי עגלה והעמסתי את כל שקיות המאפים ביד.
בדרך לקופה כשאני עמוסת שקיות שמעתי מישהו שורק לי.
בתחילה לא התייחסתי
השריקה גברה ותקרבה אלי.
" ככה את מוותרת על בורקס הפטריות?"
זיהיתי את קולו של אסף.
מסתבר ששכחתי את השקית על הדוכן והוא דאג להביא לי אותה
לא לפני שדאג לקחת לעצמו בורקס אחד חם ומהביל.
" מצטער הריח הורג אותי," אמר לי.
היום הייתי נותנת לו את כל השקית
אולי את כל השקיות.
זיכרון קטן לאדם גדול.
יום עצוב