תלמידי השביעית שמינית קיבלו אפטר של אחר הצהרים.
אפילו אירגנו להם הסעה למרכז העיר והקציבו להם זמן כדי שיוכלו לקנות מתנות לבני המשפחה לקראת החג.
מכיון שאני מלמדת בפנימה והתלמידים משתחררים רק בערבי חג אנו דואגים לתת להם זמן לקניות ואירגונים פרטיים שלהם.
ביום שלישי מסיימים ללמוד מקדם ואז חלקם מגיעים למקום עבודתי השניה, כי הם משתייכים ללהקת ייצוגשל המקום ואנו עורכים חזרות.
ביום שיש אפטר שכזה כולם מגיעים לבושים במיטב בגדיהם. נו נו לא כל יום הולכים לחרוש את העיר הגדולה.
המון חנויות אוכל והכי חשוב פוגשים בחורות.
כבר בתחילת החזרות שמתי לב שטדסה שקט למדי היום.
בדרך כלל הוא אחד הכוכבים שלי, מצחיק את כולם ומשחק את התפקידים שלו נהדר.
היום ראיתי נוגה על פניו ובמבט שני הבחנתי שלא החליף את בגדיו למשהו מהודר.
בתום החזרות ביקשתי ממנו להשאר " כדי לעבוד איתו על צורת המשחק שלו"
אני מאוד פתוחה עם תלמידי ומיוחד עם אלו שמשתייכים לנבחרת שלי.
בצורה הכי ישירה שאלתי אותו למה פניו נפולות ולמה לא החליף בגדים לקראת היציאה לעיר?
טדסה הודיע לי שלא בא לא לצאת היום.
???
לא אין דבר כזה כולם מאוד נהנים לצאת לאפטר הזה.
שאלתי שוב
" המורה עזבי אין לי מצב רוח אני נשאר בחדר"
הסתכלתי עליו במבט חודר לתוך עיניו
" טדה ( כך אני מכנה אותו) אתה יודע שאין ביננו סודות, בחיית אני לא הולכת הביתה
עד שאתה מספר לי מה הקטע...?
" המורה אין קטע אני אומר לך לא נוסע וזהו"
" טדה הבת שלי ועוד שתי חברות מחכות לי לארוחת צהרים, על אחריותך הן נשארות רעבות כי אני לא זזה מפה ואתה יודע שאני מתכוונת למה שאני אומרת..."
"בשביל מה לי לנסוע, אבא לא קיבל משכורת עדיין ולא נתן לי דמי כיס אז אין לי כסף לקנות כלום"
באותו רגע שמתי בצד את החמלה, זה לא המקום לרחם עליו כי לא יצא מזה כלום.
אז פשוט עשיתי את עצמי כועסת והמשכתי:
" ואת זה לא רצית לספר לי? ככה אתה מסתיר ממני דברים, אחרי שאנו מכירים כבר 3 שנים...?"
------
הבהרה קטנה:
מכיון שאני מנהלת את להקת הייצוג, הקשר של חברי הלהקה ושלי מאוד קרוב הם פתוחים איתי ואנו מדברים על הכל ולכן הרשתי לעצמי לשחק את משחק הכעס עד הסוף?
------------
המשכתי...
"אין מצב שאתה חוזר הביתה בלי מתנות."
הוצאתי מכיסי שטר של 100 שקל ושמתי על השולחן.
" לא אני לא נותנת לך תרומה או נדבה ואל תתחיל להרגיש לא נעים כאילו אני מרחמת עליך,
אבל בהופעה הקרובה שלנו אני מורידה חלק מפועלי הבמה ואתה מקבל את התפקיד במקומם.
סומכת עליך שתעשה את זה מעולה כי מי כמוך מכיר את ההופעה הרבה יותר טוב מהם.
זו מיקדמה לשכר שתקבל באותו יום.
עכשיו אני לא רוצה לשמוע שום מילה נוספת רוץ להתלבש כי בעוד חצי שעה האוטובוס יוצא."
בשניה הראשונה הוא היה בהלם ( וואלה הייתי תקיפה , אבל הרגשתי חייבת לשחק אותה)
רגע אחרי זה לקח את הכסף ואמר לי להתראות המורה ותסמכי עלי.
טדה עזב את החדר.
התחלתי לארגן הכל לקראת יציאה הביתה.
צעדים במדרגות.
הוא חזר חיבק אותי אמר תודה וברח.
את הדמעות הזלתי בדרך הביתה.
לפני 15 שנים. 15 בספטמבר 2009 בשעה 12:08
