הכל התחיל בקליק

ראיתי את ניקו של אדוני מתנוסס ברשימת הקשר
רגע של התרגשות וגעגועים
עוד רגע של סידור מחשבות
ואני כבר בבלוג , פורקת רגשות במילים.
ידעתי שהוא יקרא
טוב לדעת שהוא עוקב אחרי, למרות הכל.
חלפה שעה קלה
אדומה אחת הבהבה בראש העמוד
"אווו הלואי... שרק זה יהיה ממנו..."
וזה היה אדוני
קודם הוא כתב לי:

"את הרי ממיסה הרים וגבעות בכתיבתך

ואני חשבתי שאני מסוגל להיות אדיש...."
לא אדוני
אתה לא יכול להיות אדיש
נוכח הנשלטת שלך ( נשלטת?) שכל חלק מימנה נעשה חידודים חידודים רק ממחשבה עליך.
אתה לא יכול להיות אדיש כשהיא שם מרחוק כמהה לך וסופרת את הימים לסיום פסק הזמן.
אתה לא יכול להיות אדיש- כי אתה פשוט לא!
אני לא צריכה מילים כדי להמיס אותך
הרי אתה כולך גוש של מתיקות ממיסה ומי כמוני טעמה ויודעת...
אבל עכשיו אני מתמוססת לי לאיטי
אולי אפילו מתחילה לעכל שעלי להכין את החלקה לקבירת יחסינו.
חתמת את הודעתך במילים
" אדונך ( במיל)
ה"מיל" הזה ננעץ עמוק בתוכי
ועד כמה שאני מודעת למה שקורה ביננו, כשזה מופיע מולי זה מכה הרבה יותר.
היה לי אדון
עכשיו הוא במיל
ומה אני?