לפני 15 שנים. 1 באוקטובר 2009 בשעה 16:03
היום שלי התחיל עם המון תקוה
חכיתי לאושר שיציף אותי
ידעתי שבצהרים הכל יתבהר.
שעת ערב
החושך עוטף את הכל
גם את ליבי
מועקה גדולה חוסמת ממני כל אפשרות לביטוי
כשאי אפשר לדבר צריך פשוט לשיר:
"נפרדנו כך
היתה דממה
לא היה כבר מה לומר
הרחוב רגש
הרחוב המה
כמו לא היה דבר
כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה
אמרת שלום
אולי חשבת
שאפשר הכל לשנות
היה עצוב
שזה לא כך
אמרתי רק להתראות
כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה
זוכרת אני
היתה דממה
והבטנו זה בזו
היה עצוב
הלב המה
ונפרדנו בתקווה
כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה
:(