הכל התחיל בקליק

הדרך מהבניין הראשי לחדר העבודה הפרטי שלי לוקחת רק 3 דקות
מזה ביננו 3 דקות, כעין מרחק נגיעה.
בין שיעור לשיעור ובכמיהה לקפה שיסדר את גרוני
עזבתי את החדר פתוח ושמתי פעמי בקפיצה קלה למכונת הקפה.
לא שמתי לב לגרמי הטבע שמסביבי
לשמיים הקודרים שבישרו רעות, לשמש שהוסתרה ע"י ענני עבות.
כל מאודי היה לספל קפה ובשבילו שווה לנטוש לרגע הכל.
הקפה נלגם אט אט ואני כבר בדרך חזרה לחדרי לשיעור הבא.
עוד 5 דקות צילצול
עניין של מה בכך להגיע לחדר ועוד להספיק בשתי הדקות הנותרות לסיים את הקפה.
כמה טוב להיות השולטת בעבודה ולהחליט מה לעשות מתי לעשות איך לעשות..
אבל היום
היום מזג האויר החליט להראות לי איך זה להיות נשלטת גם בעבודה
שניות ספורות אחרי שיצאתי לכיוון חדרי נפתחו ערובות השמיים
זה לא גשם שיגרתי שמתחיל בזרזיפים ואט אט מתעצם זה היה מטר שהחל בבת אחת
ומהר מאוד התפתח לגושי ברד שחבטו בי ללא רחם.
אני בתחילת הצעידה לכיוון חדרי
לא יכולה לחזור כי עוד רגע צילצול והשארתי את החדר עם הציוד היקר פתוח
לא יכולה לרוץ כי זה לבטח היה נגמר בהחלקה ומי יודע מה עוד...
ככה צועדת לי בתוך המטר
מרגישה כמו ספוג לבוש שחור ורוד שמקבל לתוכו עוד ועוד מים.
3 דקות שהפכו לנ--צ--ח
הגעתי נוטפת כולי
איזה מזל שיש לי בחדר אפשרות להחליף בגדים
( אל תישאלו איך ולמה זה קשור לעבודתי)
נכנסתי לחדר צדדי התארגנתי והשחור ורוד שבאתי איתו בבוקר התחלף לבגדים בחום לבן.
זהו אני רק מקוה שרטיבות לא חדרה לריאות לעצמות או למקומות תחלואה בגופי.
***

במחשבה נוספת
יש מקום אחד שכן נשאר רטוב...
איך לא יהיה רטוב -
אחרי שיחה בפון עם אדוני
יהיה לי קשה לייבש את עצמי שם....
לא רע להרגיש רטובה
אבל רק במקומות הנכונים.
המשך יום רטוב לכולם
קחו את הרטיבות רק ליעדים טובים.