סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 9 בנובמבר 2009 בשעה 8:50

חושבת עליך
אוהבת אותך
רוצה אותך
אתה מסתכל עלי ואני משילה מבט נוכח עיניך היוקדת
ובעין תורנית מציצה אל תווי פניך הענוגות והיפות כל כך.
אתה נוגע בי בידך הגדולה ואני מצטמררת למולך
ובתוכי מרגישה פרץ חום עז הנדבק בי עם כל מגע שלך.
אתה מצליף בי ואני קוברת מבט ובוכה
בכי מהול של כאב והרבה יותר של עונג,
בכי משחרר שמבהיר לי שאני שם באותה נקודה שכה הייתי כמהה לה.
אתה נוגע בשדי באצבעותיך האיתנות והענוגות
לכל מגע שלך פיטמותי מזדקות ועולות עוד ועוד
לכל ליטוף שלך ליבי פועם בחזקה יתירה
לכל לחיצה שלך אני מתעוותת מכאב והנאה
לכל סיבוב שלך נשימותי עמוקות, סופגות, מרצות.
גופך החסון והגבוה עומד למולי
ואני כורעת בענווה למרגלותיך
מריחה אותך
טועמת
נהנת מהטעם המתוק
מסוכריית גן העדן שהענקת לי בטובך.
גופך עוטף אותי מחבק חזק
עורי נצמד אליך ידי עוטפות אותך
ליבי מתמזג עם לבבך
ואני מרגישה יותר ויותר שלך.

המשדרג - לאחר כתיבתך האירוטית...... את עוד מסוגלת לעמוד וללמד?
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - מי אמר שאני מלמדת?
היום למשל אני לגמרי תלמידה
אמנם בלי תילבושת
אבל אין ספק יש הרבה מה ללמוד
:))
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - מנגינה שלי עכשיוו את נמצאת ממש לידי אך לא רואה את שאני כותב לך . זכות גדולה היא לי להיות לאדונך .
וכל מילה נוספת רק תוריד מעוצם הגאווה והשמחה שלי בך
}{
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אדון באנג שלי
לשבת ברגעי האפטר לחשוב על הכל
ולראות ברקע את מילותיך.
כמה נשלטת קטנה כמוני יכולה להתרגש.....
זכיתי בך
וזכיתי לאהוב
}{
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י