הכל התחיל בקליק

היתכן שעברו כמה ימים ולא כתבתי על מנגינה הנשלטת?
הצלחתי להחזיק מעמד בלי לספר כלום על האדון שלי?
לפעמים נכנסים לתקופה כל כך מאושרת שקשה להגדיר אותה במילים.
שוב לכתוב על הדרתו וייחודו כאדון?
עוד פעם לספר על ערגתי אליו?
אני לא שם.

כנראה שרק לו היכולת לשכור את מטוס הג'מבו העטוף חושניות
לסגור אותי בתוכו
כבולה מרוגשת נוטפת אוהבת
ולהמריא אותי מעבר למילים
אל מרחבי נשמתו.
נשיקת הפרידה שאני מחתימה על לחיו בסיום כל שיחה שווה הרבה יותר
מכל מה שאומר או אכתוב עליו.
חוויתי עם אדונים מקצת מחוויות השליטה
אבל מה שעובר עלי עכשיו
משאיר מנגינה עם אוקטבות גבוהות ביותר.


(אטמי אוזניים יחולקו בחינם לכל דורש)