הכל התחיל בקליק

כבר שבוע הבלוג מיותם ממילים.
אני רוצה לכתוב
לספר
לתאר כל מה שעובר עלי...
נכנסת לכלוב
פותחת את הבלוג
כותבת כותרת
ו....
זהו מעצור!
ים של מילים בתוכי
מתפוצצות, רוצות לפרוץ החוצה,
כמו פעם שכתבתי וכתבתי והייתי ממלאת את הבלוג בחוויות, בסיפורים, בהגיגים....
כל כך אהבתי לכתוב
הייתי עוקבת בדריכות אחרי כמות הצפיות בבלוג
שמחתי על כל תגובה שנכתבה למילותי.
תם עידן רייטינג המילים
נלקחתי למקום אחר
משבוע לשבוע מרגישה את עוצמת השליטה של אדון באנג
איך בקיסמו המיוחד מבהיר לי את מקומי כנשלטת.
ידיו החסונות נוגעות בסנטרי
מכריחות אותי להסתכל לתוך עיניו , מבט מסנוור מבט קשה, מבט מלטף.
מקשיבה לו
גוון קולו מעביר בי חידודים חידודים
אני רועדת והוא מתבונן בי ומחייך.
אני מפוחדת
והוא מחבק אותי בחום ומשליט הרבה רוגע בתוכי
אני מבצעת בקפידה את הוראותיו
והוא מפגן ומשבח את התמסרותי
אני משתדלת בכל מאודי ללמוד את דרכו, את רצונותיו
להצליח ליישם כל מה שהוא דורש ממני
רואה אותו גונח מהנאה, מגורה
נוטפת כולי למולו ומאושרת שאני גורמת לו עונג.
אדוני מטווה את הדרך
הכל מתוכנן אצלו בקפידה, הוא מוליך אותי לאט לאט,
מפגישה לפגישה מרגישה את התעצמותו מעלי.
הסשן האחרון הרעיד אותי במיוחד והותיר בי רגשות עזים.
למרות שכתבתי בהתחלה שאני מעבר למילים,
למרות שאני לא נוהגת לפרט סשנים שעוברים עלי,
הערב אכתוב על זה האחרון.
לא יודעת אם פורקן המילים יצליחו להרגיע את הסערה שהוא הותיר בי
אבל יודעת שאני אכתוב בשבילך אדון באנג שלי
ויודעת שאתה תקרא ותהנה.
בערב...