הכל התחיל בקליק

עוד בוקר של חג
ביתי + שתי חברות שלנו כאן, מתעוררות במרץ,
כולם בחופש וההכנות לסתלבט היומי בעיצומן.
רשת המחשבים כבר פועלת
הטלויזיה ברקע
טלפונים ( בעיקר לביתי)
בעל שנשאר לנמנם במיטה עם מוזיקה טובה ברקע.
ריח חביתה עם גבינה שאני עומלת עליה
מחשבות על הבן, שמתעורר לבוקר קפוא אי שם בגבול הצפון.
ואיפה אני?
עגמומיות יום האתמול עדיין נותנת בי את אותותיה
קשה לי להיות שותפה להמולת החופשה הביתית.
אני כל כך רוצה לראות את אדוני
לנחם אותו על שעות העבודה הקשות שעבר
על האכזבה המרה שנחל מאחד שחשב שהוא חבר.
רוצה להתכרבל בו ולהעיף את העצבות שהשתלטה עלי
ואם לא להפגש, לפחות לשמוע אותו, לדעת שהכל בסדר והוא שרד את השעות הקשות.
החיים הוניליים זורקים אותי לתוך המולתם.
הקטנה " השולטת" שלי מודיעה שהיא והחברות רעבות.
נושמת עמוק
מתחילה עוד יום של חופש
כולם כל כך מאושרים, אולי כדאי גם לי?