הכל התחיל בקליק

באחת הברכות לשנה האזרחית החדשה שקיבלתי בפרטי כתב לי אחד מידידי השולטים:
אני עוקב אחרי בלוגך, רואים שמשהו השתנה בך לטובה שמח לקרא שאת מפנימה את הנשלטת שבך ונכנסת יותר באומץ לנבכי הבדסמ.
מדהים לקרא את מה שכתב.
רק לפני יומיים בשיחה עם אדוני, דיברתי איתו בדיוק על זה.
מרגישה איך מהרגע שקולרתי לו אני הופכת יותר ויותר לנשלטת בכל מאודי.
היו לי מספר אדונים בעבר, עם שניים מהם היה חיבור מרגש ביותר.
מרגש?
כך לפחות חשבתי באותו זמן
בדיעבד, מעיפה מבט לאחור ומבינה שהם לא ממש ידעו לקחת ממני את האסרטיביות שבי
קיבלו אותי כמו שאני,
ויתרו במובן מסוים
ואני בלי הרבה חשבונות הפעלתי את אישיותי והשתלטתי מלמטה על הכל.
לא בכוונה, לא מתוך רצון להזיק לקשר, לא רציתי לשלוט
זה פשוט קרה וכל אותו זמן הרגשתי טוב אבל משהו היה חסר לי שם בפנים...
עכשיו
כשסוף סוף זכיתי להתקבל ל- "אוניברסיטת באנג, הקתדרה לעינוי מתקדם "
(כך הוא מכנה זאת 😄
אין יותר מנגינה שולטת מלמטה!
בצעדים בטוחים הוא העיף ממני את כל מנגנוני השליטה:
מותר לי לבקש אבל אני לא קובעת יותר
מותר לי לדבר אבל רק כשהוא נותן רשות
חסר לי שאני לא מבצעת בזמן מטלות וברור שאין מקום לויתור או דחיה לא מוצדקת.
הביטוי " אני רוצה" נמחק ובמקומו נכנס " אני מבקשת"
המילה " קשה" התחלפה במילה " התמודדות"
הקולות המלאכותיים התחלפו בקולות של כאב ועונג אמיתי
המבט עבר מגובה העיניים למושפל
ההוראות קצרות וחד משמעיות.
וכל זה ועוד רבות מזה, הוא עוטף בדאגה חום ואוחחחח המון המון אהבה.

אז מה מנגינה?
תמיד ידעת שאת נשלטת
תמיד עשית הכל להראות עד כמה את נשלטת אמיתית
היתה הרגשה טובה אבל היו גם מלא תיסכולים שאולי המקום לא מתאים לך....
הפעם אני לא עושה כלום
זה פשוט קורה
בלי תיסכולים בלי הרבה תיכנונים כנראה התיישבתי סוף סוף על מדף הנשלטות.
ומה יקרה הלאה לאן עוד אפשר להגיע אחרי זה?
ממממ...
ממתי אני שואלת שאלות
הרי האדון קובע הכל.