בימים האחרונים אני מקבלת המון מסרים בפרטיות האדומות.
חברים כותבים שהם קוראים אותי ושמחים לדעת שמצאתי את מקומי.
גם כשהיו ל י אדונים קודמים, תמיד כתבתי שאני מאושרת וטוב לי עם אדוני.
הפעם זה פרץ רגשות בלתי מוסבר.
לא יאומן איך אני מתארת בפתיחות סשן שעברתי ( הפסקתי באמצע כי אפילו אני הייתי בהלם מעצמי).
רוב הכתיבה שלי מבוססת על פרצי רגשות לאדוני
פתאום אני משתמשת במושג " אהבה " הרבה יותר.
וזה לא רק פה ולא רק במילים.
אדון באנג שלי יושב בתוכי גם בעולם הונילי ובכל רגע בחיי.
אני במתח של כתיבת טקסט משמעותי, לצורך עבודתי,- נושמת עמוק מרגישה אותו בפנים
ומקבלת השראה.
אני בדיון לוהט עם הבוס המהולל , מרגישה את אדוני מרגיע אותי מבפנים.
רגעי משבר מול הפגנת חוסר מישמעת מצד תלמידי ( נדיר אבל קורה) והוא שם בפנים נותן לי כוחות להתמודדות.
פרצי דאגה לבני החייל, אדוני שם להקשיב ולשים הכל בפרופורציות.
תשוקה אדירה להתמסרות ורצון לכאוב בשבילו , הוא סופר איתי את הימים עד לפגישה.
ואז כשאנו נפגשים ומצליבים מבטים. כשהוא ניצב מעלי.... אוווו אז...... אני חווה רגעי יסורים ועונג שמותירים אותי הרבה יותר שלמה ועם טונות אנרגיות טובות.
כייף לדעת שאתם עוקבים
כייף להבין שהמילים מעידות על השינוי שבי.
כייף להתחיל שבוע חדש, לספור את הזמן עד לפגישה המיועדת
כייף לא רק להצהיר שאני נשלטת אלא גם להרגיש ככה.
כייף לחשוב שעברתי משלב של נשלטת חדשה, לאחת בעלת נסיון.
כייף שהכל קורה בזכותו ובשבילו.
כייף שפשוט כייף לי ומקוה שגם לכם.
:)
לפני 14 שנים. 3 בינואר 2010 בשעה 12:13