הכל התחיל בקליק

אמש הייתי בארוע נוצץ ומזהיר
שבתי הביתה בסביבות 2 אחר חצות.
בתור מפיקת הארוע הייתי במתח מתמיד שהכל יעבוד.
שהאוכל יצא בזמן
התכנית האומנותית תיזרום
המצגות יעלו ללא תקלות
ובכלל שבעלי השמחה שהם גם חברים טובים שלנו, יהיו רגועים יהנו ויחייכו.
כמובן שלא ויתרתי על רחבת הריקודים, אני אוהבת אותה ולא רק בארועים.
ואיך אפשר לעבור ארוע ללא פאדיחה פרטית.
במהלך הערב תיכננתי הפתעה, בעיצומן של הריקודים נכנסו לאולם 3 בובות פרוותיות ענקיות.
שני דובונים וגרארפילד.
הם פיזזו למרכז המעגל ועשו שמייח.
מרוב התלהבות התקרבתי אליהם יתר על המידה הדובון הלבן התנגש בי
ותוך שניה מצאתי את עצמי משטחת על הריצפה
עם מיטב מחצלותי ועקבי....
לא נעים
מזל שהייתי עם מכנס שחור, מנע חשיפה מיותרת ( לא כל אחד זכאי להציץ 😄
אחרי 3 שעות שינה בלבד השעון המטרידן הכריח אותי לקום.
הייתי כל כך תשושה אמש שאפילו את האיפור לא הסרתי
מצאתי את עצמי הבוקר עם עיניים אדומות , וכלל לאות של אפטר פארטי.
אפילו על צעידת הבוקר ויתרתי, כל כך לא מתאים לי!
2 ספלי קפה עוד לא אוששו אותי
מרגישה זקנה שכל עצמותיה אומרות שירה
ואוווו איזה בוקר!
יש לי עוד כמה שעות להתאושש לפני יום העבודה.
חשבתי לרגע לקחת יום חופש ולהתפנק קצת
חופש? אני?
מה פתאום אני הרי חולת עבודה ולא מסוגלת לחשוב, שמישהו אחר ינהל את העניינים שם בלעדי.
מזג האויר בחוץ די סגרירי ולא יעזור לי להתאושש.
הסרתי את האיפור, שמתי טיפות הגנה להחזיר את האור לעיני
לישון שוב?- אין סיכוי אני לא טיפוס שמסוגל לישון ביום.
רוצה למלא את המצברים
לא בדיוק יודעת איך?
בוקר כבד למדי
יאללה שיעוף כבר.....