הכל התחיל בקליק

בכל פעם כשיש לי שיעור איתם
מתבקש תלמיד לבחור שיר ולהקריאו בפני הכיתה.
היום אחד התלמידים הקריא את השיר "תפילין" של יונה וולך
שיר מעניין ומעורר חושים וגם מחשבות:

"הנח אתה גם את התפילין עבורי
כרוך אותם על ידי שחק אותם בי העבר אותם מעדנות על גופי
חכך אותם בי היטב בכל מקום גרה אותי עלף אותי בתחושות
העבר אותם על הדגדגן שלי
קשור בהם את מותני כדי שאגמור מהר."

הרבה משיריה של יונה וולך, הם בעלי תכנים מיניים, מעוררים מחלוקות חברתיות
ואפילו משרד החינוך הוציא הוראה לא ללמדם בבתי הספר.
לשמע השיר, התעורר ויכוח בכיתה:
תלמיד אחד קם במחאה ואמר שזו בושה ששיר כזה מושמע בכיתה.
החבר שיושב לידו אף הודיע חגיגית ש"מילות השיר מגעילות אותו".
תלמיד נוסף חיזק אותו וטען שצריך להחרים את המשוררת שמעיזה להצמיד לתפילין תוכן מיני.
תלמיד אחר די כעס עליהם ואמר שאין ליהדות מונופול על התפילין וכמו שחלק בוחרים לראות בהם סמל מקודש אפשר לקחת אותם גם לסמליות אחרת.
היו תלמידים שאף טענו שבשם חופש היצירה יש לכבד כל שיר וכל יוצר.
והיו כאלו שאף הודו לזה שהביא את השיר ואמרו שהם אוהבים את הרעיון שישנו בשיר
על שליטה מינית, מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה.
(מי כמונו יודעים מהי....)

עם כל התהייה באשר לשימוש בתפילין כדי ליצור את התשוקה המינית,
מודה שהשיר העיף אותי לגעגועים לאדוני.
במעשיו האמונים אני מגיעה לגמירות הכי נועזות.
גם לכם השיר פתח משהו, או אולי צודקים התלמידים שכועסים על שיר שכזה?