סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 17:39

אוהבת בכל מאודי
מעריכה בכל נפשי
כמהה, משתוקקת
מתגעגעת
קר
החום ממני והלאה
הרבה אפור השתלט על הכל
מאיים להביא איתו את אות הסיום ולהוריד את המסך השחור
לא רוצה
לא רוצה
לא רוצה
לא יכולה עליו
לא יודעת להתמודד עם צבע אפור
אין לי כוחות להעיף אותו מחיינו
והוא תופס עוד ועוד רבדים
מי הזמין אותו בכלל?
מי רוצה אותו?
לו קשה
לי קשה מאוד
יחד קושי בלתי נסבל
איפה רגעי העונג שלי
שלו
שלנו?
לעזוב הכל ולברוח?
להתרפק על מחוזות אחרים?
להמשיך לערוג עם תקוה לקצת ורוד
הדמעות מסירות מחשבות
אני בנפילה.... אחריו
אין מעצור
מה טמון בקרקעית?
היכן היא בכלל?
אני יודעת
צריך להתגבר
להיות חזקה ולקבל החלטה
לא!!!!!
לא מסוגלת
החולשה השתלטה על כל מאודי
חולשה הלוחשת
את בסבל
ברחי
ואני צועקת
כמהה אליו רוצה אותו!
נאחזת בעקשנות בסבך רבדי
ומרסקת אותי לחתיכות.......

Josephin​(לא בעסק) - אוי אוי, מצב חרא להיות בו, כל כך מבינה ומזדהה איתך }}}{{
אין לי עצה נכונה או משפט חכם, אני בעצמי לא מצליחה להתמודד במצבים כאלה זה זורק אותי קבינימט.
יש גבול עד כמה שאפשר להיות חזקים, צריך חיזוקים כדי להמשיך להיות חזקים.
תדעי שאינך לבד }}}{{
אני כאן מתי שתצטרכי. חיבוקי.
לפני 14 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - מתוקה שכמוך
אני מתרפקת לתום מילותיך ומוחא בהן את דמעותי
הלואי שיכולתי לעשות יותר מזה
אין מוצא
כל כך קשה......
תודה חמה על מי שאת
}{
לפני 14 שנים
לילימיי​(שולטת) -
מנגינונת ,
בחיים יש את כל הצבעים כולם
הם חלק בילתי נפרד , מהציור השלם.
}{
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י