לפני 14 שנים. 14 באפריל 2010 בשעה 20:12
לפני דקה סיימתי שיחה איתך.
עדיין בהיי של פעימות התרגשות.
פרקתי בפניך כמעט כל מה שקרה לי.
ההמשך יהיה מחר.
אם יש מישהו שהיה לי חשוב לספר לו הכל זה אתה.
לא סימסתי לך, לא צעקתי בחשכת הלילה אייכה,
לא שלחתי לך דוגמיות מדמעותי, כדי לגרום לך להגיע.
פשוט הגעת
כי חשת שאני זקוקה.
הקשר שהיה רקום ביננו חזק יותר ממילים.
מסתבר שנפשותינו נקשרו זו בזו וברגעים שכאלו, כשאני במצב דאבון הלב,
נשמתך קיבלה איתות מצוקה והופעת.
פתאום עגמת הנפש שהרגשתי, התגמדה לגמרי
פתאום כבר אין בי כעס
פתאום מסתכלת בבוז על אותו " אדון" והתנהלותו.
פתאום החזרתי למודע שלא משנה מה יקרה, אתה חלק מחיי.
נזכרת איך גרמת לי לצחוק עוד ועוד
מחייכת לי
ויודעת שכשאתה ברקע, החיוך ימשך.
:)