הכל התחיל בקליק

מוצאי שבת.
קריאה חדה מהדהדת ברחבי הרחוב.
בעלי מפנה את תשומת ליבי שמישהי קוראת לי מלמטה.
מי מחפשת אותי במוצאי שבת? מה כל כך דחוף לה?
למה היא לא עולה אלי הביתה?
ולמה קריאה בהולה בקול כל כך רם?
ברגע שהיא רואה את דמותי בחלון, חברתי צועקת.
"....( שמי הפרטי), מור נהרג, הבן של יעל נהרג..., אני הולכת לא יכולה לעמוד כאן"
7 שנים עברו מאז.
דמותו של סמ"ר " מור צייאדה" עולה מתוכי בכל יום זיכרון.
ומולו דמותה של אימו, יעל, האישה החסונה העוזרת ומעודדת את כולם, שנראתה מפורקת ונבולה בשעת הלויה.
מור נער מיוחד, נערץ ותלמידי לשעבר.
נהרג מפגיעה ישירה של צלף פלסטינאי ארור.
כאב שלא מגליד עם השנים.

לתמונתו ולדף לזיכרו:
http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/IsraelUnderAttack/Janin2/


זה המקום להדליק נר זיכרון וירטואלי
ליזכרו
ולזכר כולם.
יהי זיכרו ברוך
יהי זכר כולם ברוך