הכל התחיל בקליק

הם כבר לא ילדים קטנים
אבל עוד אי אפשר לקרא להם בוגרים.
שנות הנעורים המאוחרות, רגע או שניים לפני לבישת המדים.
שביעיסטים ושמיניסטים,
חלקם צברים אסליים
חלקם ממוצא רוסי ואתיופי
ו- 2 סודניים שנקלטו יפה מאוד בין כתלי הכיתה.
מבחני הבגרות מתקרבים בצעדי ענק
ובכל זאת החלטתי לשים בצד את המישקלים, הבניינים והפעלים
ובאוירה של ערב יום הזיכרון להעלות בפניהם שאלה:
" מה אתם אוהבים במדינה שלנו"?
בין התשובות שנזרקו לחלל הכיתה:
- הבנות הישראליות הכי נחמדות ולא מרימות אף.
- אייל גולן מתה על הזמר הזה.
- יש מלא מועדונים שווים.
- הקניונים הרבים, אפשר להסתובב שם שעות
- יש כאן אחלה של חברים שמבינים אחד את השני.
- לא חסר אוכל, הסופרים מלאים מוצרים.
- הים שלנו הכי רומנטי.
- הצבא הופך את הבנים ליותר רציניים.
- הצבא שלנו הוא הצבא הכי חזק בעולם.
הרשימה התמשכה. שמחתי לדעת שבין הנוער יש גאוה לאומית גם על נופי הארץ,
על ירושלים כעיר בירה ובכלל התסמן שתלמידי אוהבים לחיות בארץ וגאים בה.
וורקנה האתיופי " קילקל" את אוירת האידיליה.
"אני לא אוהב את הארץ!
מהרגע שהגענו לכאן לפני 8 שנים זרקו אותנו באיזה מרכז קליטה ועד היום אנחנו צריכים להתחנן לעזרה. חשבתי שבמדינת היהודים אחד עוזר לשני ולא זורקים ככה אנשים.
אני בכלל לא רוצה לחיות פה."
תלמיד אחר התפרץ לדבריו:
"אתה לא רוצה להיות פה, לא צריך תחזור לאתיופיה שם בטח היה לך טוב יותר! "
"לא טוב לי פה, המשיך וורקנה, אבל אני אשאר פה לעולם, לפני כמה שנים אח שלי נהרג בפעולה בעזה. הדם שלו ספוג באדמה של הארץ ולכן אני חייב להשאר כאן".
***
מחאתו של אותו תלמיד, גילתה את אהבת הארץ האמיתית.
***
ומה איתכם
מה אתם אוהבים בארץ, חשבתם על זה פעם?
-