חזרתי מארוע
מסיבת אפטר נישואים שנערכה לזוג צעיר.
מסעדה יוקרתית ומאכזבת שעליה עוד אפרט.
עפעפי איימו להסגר בכל רגע, העייפות הורגשה בכל חלק מגופי.
אי אפשר להתצטנף בשינה בלי לתת לפחות הצצה חטופה בכלוב.
כרגיל המתינו לי כמה אדומות אבל השארתי אותן לנצנץ ברקע עד הבוקר.
בוקר יום רביעי
פתחתי את תיבת ההודעות
פניה שיגרתית מאדון שרוצה לבדוק קשר.
פניה מנשלט שמת ללקק את כפות רגלי ( נו באמת מתי הם יבינו שאני לא!)
ו...
מה?
נישמתי נעתקה לשניה
לא, זה לא בגלל התרגשות
אולי תחושה מוזרה או מפליאה שעברה בי.
הודעה מאדון שלי לשעבר.
היינו בקשר מעולה
הרבתי לכתוב על הקשר הזה בבלוגי.
היו לי הרבה צפיות לגביו.
אבל אחרי תקופה שהשאיר אותי בהמתנה, כתב לי שהוא לא בטוח בכלום
ובקיצור החליט לפרוש לגמרי מהעולם הזה.
כיבדתי את רצונו
ולמרות הפרידה הדואבת נשאר בי טעם נעים מהתקופה היפה שהייתי למרגלותיו.
פתאום
אחרי כמעט שנה
הוא נראה מחובר לכלוב
שולח לי הודעה ומתעניין בשלומי.
בכנות
עורר הרגשה לא נעימה.
החלטת להעלם מהעולם, תעמוד בדיבורך.
גדעת קשר שהיה איתי בצורה לא הכי ראויה
תן לי להמשיך את מסעי בעולם ואל תחפש לשוב לחיי גם לא בהודעה שאולי מטרתה סתמית.
אולי נשארתי רגישה לכל מה שקרה ולכן מוציאה דברים מפרופורציות
אבל זה מה שליבי רוצה לפרוק
וכמה טוב שיש בלוג מחבק שסופג הכל.
***(זה לא נוגע לאדון באנג המדהים שהיה לי, איתו אני בקשר עד היום)***
יום טוב ורק חדשות טובות ( הלואי)
לפני 14 שנים. 2 ביוני 2010 בשעה 6:36