הכל התחיל בקליק

לפעמים אני חושבת שאולי בכלל אני לא צריכה אדון
שהרי בשבועיים האחרונים אני עוברת סידרת התעללות הגורמת לידיד שלי להתמלא קצף של עונג נוכח תגובותי הרועמות ונפשי המתייפחת.
בכייף שלו הוא מגיח לי לתוך חלון המסן כותב את מילותיו, גורם לי את התיסכול היומי וככה בשקט האופייני לו מענה אותי ברמות כאלו שאני רק יכולה לדמיין את הפצצת הגמירה שלו.
במקרה הזה לא עוזרת לי שום מחאה
גם לא מילות סירוב
גם לא צעקה גדולה האומרת" "XXX דיייייי תעזוב אותי"
שהרי אצל אלו המופצצים באנרגיות התעללות, די פירושו אני רוצה עוד!
אז הוא ממשיך
ועוד איך ממשיך
ואין יום שהוא לא דואג להיות כאן ולהזכיר לי בדיוק את מקומי ואת מה שמחכה לי.
בכל תרעומת שלי
נשלחים בתגובה אייקוני חיוך הרומזים שהנה הנה הוא הצליח שוב לדקדק את עקב האכילס שלי.
אני כמעט על סף הרמת ידיים
נשמע לא טוב
לא מתאים לי להכנע במקום שלא טוב לי
אבל הכרזמתי הזה שיודע שמה שלא יהיה אמשיך לאהוב אותו ולשלוח לו נשיקה יומית,
ימשיך לענות אותי עוד ועוד
עד ש....
אממממ....
?
?
?
אין לי ממש המשך לזה
אבל משהו יקרה בסוף, ללא ספק משהו יקרה
שהרי מנגינה לא תשתוק נוכח התעללות אכזרית ואיומה שהיא עוברת.

אז אולי
מי מכם קוראי הנלהבים
יוכל לנדב לי רעיון מבריק
איך אפשר להרגיע את המתעלל הסידרתי
ולגרום לו להפסיק לעשות לי לוח גומר
ולספור לי את הימים עד לסוף החופש הגדול
והחזרה שלי לעבודה!

כולם יודעים שהתלמידים שונאים ללמוד
ורוצים שהחופש ימשך לנצח
אז הנה סקופ עולמי
גם מורים אוהבים את החופש
והצילצול ממש לא נועד למורים שרוצים למתוח את השיעור,
הם מחכים לו לא פחות מאשר התלמידים
אתם יודעים מה
אפילו יותר!

עד כאן ההצהרה היומית של מורה בחופש המסתלבטת לחלוטין
ולא רוצה שיזכירו לה את המילה לימודים!
שיהיה שבוע של כייף כאן ובכלל.