אוגוסט של שיכרון החושים עומד להסתיים.
קרענו את שרירי הרגליים בשיטוט במס' נחלים.
טבלנו את הגוף בכמה פארקי מים ומפלים.
טעמנו את מיטב המירקחות בכמה מסעדות.
התרווחנו במיטת האפריון בצימר המשפחתי,
הפעלנו את המנגל עם בשר משובח הכי הכי.
הסתובבנו לנו חשופים למדי כשרק בגד ים עוטה על גופינו,
ניתקנו טלפונים וכל קשר עם מכרינו.
כל דקה נוצלה בסתלבט או חויה אחרת
וזהו
נחתנו למציאות המוכרת.
הבוקר סימנתי X אחרון בלוח הגומר
ומחר אני חוזרת להתייצב מאחורי שולחן המורה
או ליתר דיוק לפניו, כי אני לא מסוג המורות המחפשות מעמד מאחורי השולחן
ודי אוהבת להרגיש קרובה לתלמידי.
מצאתי שדוקא יחסי הידידות הקורקטיים עם אותם הבוגרים
פותרים לי הרבה בעיות של מורה- תלמיד ואפילו מניבים יותר הצלחות.
אז,
גם לאחר מירב שנותי בהוראה, אני מוצאת את עצמי מתרגשת כאילו זו השנה הראשונה כמורה
מתגעגעת לפגוש את התלמידים הותיקים
מצפה להכיר את החדשים.
מקוה שמהר מאוד הם יבינו שאיתי לא כדאי "לשחק", אבל מצד שני נחמד מאוד להרגיש נוח, להפתח, לשוחח והכי חשוב לא לחשוב אפילו על לחלום או גרוע מזה להרדם בשיעור
כי בשניה הזו הם ירגישו איך גיר נוחת עליהם בטיסה ישירה
( זו לא בדיחה ככה אני וחסר למי שמלשין לשילטונות). 😄
נערתי אבק מהבלוג שיצא לחופשה כפויה
נערתי אבק מהחדר המיוחד שיש לי בבית הספר, חדר שהינו מקום המילוט של כל התלמידים הזוכים ללמוד בו.
נערתי אבק מהמוח שלא רצה לשמוע על תכני הלימודים ושום מילה הניגזרת מהם.
הכל מתמרק לקראת השנה החדשה
אני שבה להיות האישה האסרטיבית, המורה הקשוחה והאוהבת
ובעיקר בעיקר
הנשלטת החמה המצפה לאדונה
שהרי רק כששני העולמות שזורים זה בזה
אני מרגישה שלמות נפשית ואושר עילאי.
לכל ההורים, המורים ואנשי ההוראה
שתהיה שנת לימודים מוצלחת
עם המון שלוה ונחת.
שתהיה שנה פוריה
ובעיקר מענגת ומלאת תשוקה.
לפני 13 שנים. 31 באוגוסט 2010 בשעה 7:30
