הכל התחיל בקליק

ליד ביתינו נפתחה מאפיה חדשה.
כבר בשלב ההכנות הבנתי שהולך להיות פה שוס רציני
הקירות צופו באבן ירושלמית.
על הקירות הוצמדו שורות של מדפים ארוכים
הריר נזל רק מהמחשבה מה הולך להתביית עליהם.
באמצע הוצב שולחן גדול.
יום לפני הפתיחה הונחו סלסילות קש שחיכו למאפים עטירי הקלוריות.
אנשים עברו
הציצו
עצרו רגע להתבונן
שאלו
וכולם חיכו לרגע הפתיחה ולעשן הראשוני שייתמר מתנורי האפיה.
יום הפתיחה הגיע
אי אפשר היה לפספס אותו
הריח הממגנט התפשט לכל עבר
המראה
אוחחחח כמה טעים
כמה מענג
כמה משמין
לחמים עם זעטר
לחמים עם זיתים
לחמים עם צימוקים ושקדים
לחמים מקמח מלא
לחמים משיפון
לחמים מחמשת מיני דגנים
לחמים עגולים
לחמים מרובעים
האא כן
והיו אפילו אלו השיגרתיים הפרוסים ועטופים בשקית ניילון.
זה כלום לעומת מיני הלחמניות שמילאו את סלסילות הקש
שלא לדבר על הבורקסים במילוי כל דבר שאפשר למלא
מתפוחים ועד תרד.
וקופסאות העוגיות, עם ריבה, עם אגוזים
עם המון סוכר
בלי סוגר בלל.
וכדי שמישהו לא יתייבש חלילה, הוצב בכבוד מקרר עם משקאות קרים.
אז לוקחים כמה לגימות
וממשיכים במסע ההבעסה.
הכל כל כך יפה
כל כך טעים
והכי כייף, חוזרים הביתה שבעים ולא צריך להתחיל להתקשקש עם ארוחות.
(עיזבו אותי מיסורי מצפון על חוסר בריאות או קלוריות תנו להתענג בחיית)

דבר אחד מעיב על הכל.
המאפיה מנוהלת ע"י מנהל ראשי ושותף מישני.
המקום לא גדול במיוחד
ומלבדם מאיישים את המקום עוד 5 מוכרים.
כל אחד רוצה להצדיק את נוכחותו כמוכר וכמובן להגדיל את כמות הקונים.
מהרגע שנכנסת פנימה
עוטים עליך לפחות שני מוכרים,
לא נותנים להתבונן לא נותנים להחליט לבד וכל הזמן מספרים על מבצעים
מנדנדים שממש כדאי לקנות את זה
ואל תוותרי על הבורקס הזה
וזה הלהיט האחרון שרק עכשיו אפינו
והלחמניות האלו 4 ב- 10 אז איך לא תיקחי הביתה?
מגדיל לעשות השותף המשני של המקום.
בשפה הכי עדינה שאפשר נגדיר זאת שמידות גופו לא קטנות במיוחד
( והן בטח גדלות אודות למקום הבילוי החדש שלו)
איך שאתה נכנס למאפיה, הוא נעמד לפניך, מתוך רצון טוב " לעזור ולייעץ"
המעברים צרים, כך שאם אין לך איזו חגורת קראטה בצבע כהה
אין סיכוי שתצליח לדחוף אותו ולתת לך לעבור ולהסתובב לבד במקום.
אין לו כוונות רעות
כל רצונו להלהיב את הקונים.
אבל מי כמוני יודעת שבקניות כולנו אוהבים להתבונן ולבחור לבד את מרכולתינו
במיוחד שמדובר במאפים הפרוסים על המדפים.
אין שום סיכוי לקניה שקטה או בחירה חפשית במקום.
ואני די שוקלת להדיר את רגלי מהמקום כדי לא לחוות שוב את נידנוד הקניה.

וכאן הדילמה?
האם לשתף את המנהל הראשי של המאפיה ( שלא נמצא במקום ובטח לא מודע למה שקורה ) בהרגשתי?
או להבליג ולהחליט שאני לשם לא נכנסת יותר?
מצד אחד כדאי לשתף כי הוא בודאי ישמח על הערה צרכנית שכזו.
מצד שני אולי זה יפגע במנהל המישני ובדרך התנהלותו? או יקטין את כמות המוכרים במקום?
מה הייתם עושים?