סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 14 שנים. 7 באוקטובר 2010 בשעה 15:39

לו היתה לי שליטה על לוח השנה הייתי משנה זאת במיידית.
זה לא אנושי, מה שהולך לקרות לי מחר ובשבת.
שעת דימדומים של יום חמישי
עוד שעה קלה אדליק את נר הזיכרון לזכר ביתי ז"ל.
מחר יום הזיכרון ובבוקר אנו הולכים לפקוד את קיברה.
הקבר טמון בין עשרות קברים קטנים.
כולם ילדים שנקטפו בטרם עת.
על חלק מהקברים צעצועים
על חלק אחר פרחים
על הקבר של ביתי, ישארו רסיסי הדמעות שיוגרו.
שבתי מהעבודה והוצאתי את התמונות שלה.
לא סידרתי אותן באלבום,
הן שמורות בשקית יחד עם דברים שכתבו אחרי מותה ועם תעודת הפטירה.
אני לא צריכה יום זיכרון כדי לזכור אותה
היא בליבי כל יום בשנה.

עוד לא יפוג יום הזיכרון ותכנס השבת
התאריך: 9/10
יום הולדתי
אף אחד לא יוותר לי על מסיבה
וצריך לחגוג בגדול.

הכל כל כך מורכב.

the rain song - אוי מותק, לא ידעתי:(
כל כך צר לי לשמוע זאת.
שלא תדעו צער לעולם }{


והשמחה והעצב מגיעים יחד פעמים רבות.
שיהיה יום הולדת שמח והרבה מזל טוב
מי יתן ותדעי רק שמחה ואושר
ובריאות. הרבה בריאות !
לפני 14 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אכן
נעה ונדה בין העצב העוטף
לבין ההכנות לחגיגות.
תודה לך
אשת שיר הגשם
לפני 14 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אני עם אשת הגשם.. מאחלת לך רק אושר, ואריכות ימים - לך ולכל בני משפחתך.

את כל כך צודקת - לא צריך יום זכרון כדי לזכור את אלה שהלכו לעולמם.

איזה מעבר בין אבל לשמחה.. כל הכבוד לך על היכולת להתמודד...}}{{
לפני 14 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אלו החיים, מתמודדים
תודה חתולונת
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י