שבוע אני מסתובבת עם התחושות שבתוכי
כל בוקר, עם הפצעת קרני השמש אני אומרת לעצמי, זהו עכשיו אני כותבת.
ואז
נזכרת שההשראה מגיעה דוקא בלילה, בשקט.
אין ספק, החושך יעזור לי למצוא את המילים הנכונות.
וכשמגיע הלילה, אני פותחת את עמוד הבלוג.
מקלידה "אתה" וזהו יותר מזה לא מצליחה להרכיב כלום.
אומרת לעצמי שאני בטח עייפה והמוח כבר לא בשיא תיפקודו
נשאיר זאת לבוקר ואז בטוח אוכל לפרוק הכל.
השמש מפציעה המילים עדיין לא.
לכל הרוחות, למה זה ככה?
הרי ברור לי לגמרי מה אני עוברת.
נכנסת לחיי ואתה כל כך שונה מתבנית השולט שהחלטתי שמתאים לי.
בשיחות ביננו מרחף קור
לא כזה שגורם ניכור או הרגשת אי נוחות
קור , בלתי מוסבר שגורם לי להמשך פנימה
להסתקרן עוד יותר אודותיך.
לשאלות המורכבות שלי אתה שולח תשובה ממוקדת. 2 עד 3 מילים
וזהו- אני שותקת
וכל כך לא מתאים לי לשתוק פתאום.
תמיד הייתי המתמסרת החושקת באדון מוצף רגש.
כל מילה טובה, פירגון, לטיפה, חיבוק, ממיסים אותי לגמרי.
תקופה לא קצרה שאני בודקת קשר שליטה איתך.
לא זוכרת אותך מביע רגשות
מעט מאוד זוכה לשמוע מימך מילה טובה או פירגון כלפי.
בדיקה קצרה בתוכי, הכל נמס שם.
מימה בדיוק?
איך פתאום בלי שאתה מפגין רגשות כלפי, אני מגיעה לדרגות תשוקה נעלות?
הצבתי לעצמי כלל, לא להקשר נפשית לאדון עד שלא נפגשים וברור לי שהקשר ביננו מתמסד.
לאורו של כלל זה, בשיחות ההיכרות אני משתדלת לאלהכנס למחשבות או הפגנת רגשות יתר.
עוד לא נפגשתי איתך, אז למה לכל הרוחות אני מוצאת את עצמי חושבת עליך יותר ויותר?
היתכן שדוקא אישיותך השונה לגמרי מכל האדונים שהכרתי עד היום, יוצרת מהפך בתוכי?!
אדון שכמוך
ענייני
תמציתי
חד משמעי
לא אוהב להתמרח בשיחות
עצור רגשות
מפיח קרירות מסביב
כל פן שאני מגלה בך, נבנית בתוכי דילמה חדשה
האם אני באמת בשלה לשינוי שהבאת?
האם אוכל להתמסר בשלמות ולגרום לך/ לנו את העונג הצרוף שבשליטה?
האם אני באמת רוצה את אדנותך?
אתה שונה
אתה אפילו מרתיע אותי
אבל יש בך קסם בלתי מוסבר
שמסנוור וגורם לי ללכת שבי אחריך.
אין לי אינטואציה מספיק חדה, באשר אליך.
לא רוצה לחדד כלום
רק תקוה קטנה
שהקסם לא יפוג בחצות
ואני אשאר עירומה וגלמודה.
-------
שבוע אני מסתובבת עם התחושות שבתוכי
כל בוקר, עם הפצעת קרני השמש אני אומרת לעצמי, זהו עכשיו אני כותבת.
ואז
נזכרת שההשראה מגיעה דוקא בלילה, בשקט.
אין ספק, החושך יעזור לי למצוא את המילים הנכונות...
אמרתי לך שהיום אני אכתוב
הנה נמצאו המילים
כתבתי!
לפני 14 שנים. 27 באוקטובר 2010 בשעה 22:34
