סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 14 שנים. 28 באוקטובר 2010 בשעה 15:25

אוחחחח
ועוד אוחחחח
ועוד אחד בקטנה
לא, אני לא בעיצומה של החדרת הרוטט לתוכי
גם לא יושבת בתנוחת ייחום וגונחת בשקט.
סתם
טוב לי
מיכלול של דברים שיצרו בתוכי המון טוב שכזה:

# אחת ממבקרות הבלוג כתבה לי בתגובה:
"אוהבת את כתיבתך. מאד.
ומתרגשת עם קריאת מילותיך."
נהדרת שכמוך, פירגון שכזה עושה המון טוב.
}{

# לפני כמה חודשים, זכיתי למטר של ניגוחים מצד אחד מחברי הכלוב.
הוא לא מכיר אותי ובכל זאת החליט ל"רדת עלי", סתם כי נהנה מזה.
לא נכנסתי איתו לקרבות, למעשה לא התייחסתי בכלל.
היום יושרו ההדורים . הוא התנצל, כתב לי הודעה מרגשת למדי ואפילו החלטנו להיות מיני ידידים.
כבר אמרתי שטוב לי?

# התלמיד שלי ט'יאצ'ו , מהכיתה השביעית, שנא לקרא.
למרות שהגיע לארץ מאתיופיה לפני 15 שנה, עד היום לא הצליח לקרא שוטף .
לא הסכים לקבל עזרה, לא רצה לתרגל ולפתור את בעייתו.
היום ראיתי אותו עם ספר ביד.
"המורה, אני עושה אימוני קריאה, אני רוצה להצליח לקרא טוב את התפקידים שאני אקבל השנה.
את עשר שקיבלת אותי לנבחרת אני אראה לך כמה אני טוב..., תגידי למורה מזל שאני רוצה שהיא תעזור לי בקריאה, אני יצא אלוף את תראי..."
אוח, כמה שזה עושה טוב.

# הקצין שלי, תלה בחדר את תעודת ההצטיינות שקיבל בסיום הקורס.
תעודה צבעונית, ממוסגרת יפה שמפקד הקורס וסגן הרמטכ"ל חתומים עליה.
אני חולפת על פני חדרו ומידי פעם מציצה עליה.
כבוד.
נחת
ועושה המוון טוב.

# הבת השולטת הקטנה המקסימה שלי, ניגשה אלי וככה סתם: " אמא אני רוצה חיבוקי"
אוחחח זה טוב.

# אתה ברקע, ולמרות כל הלבטים שפרטתי עליהם בפוסט הקודם, מרגישה מאוד טוב שאתה שם.


# ערב טוב #


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י