הכל התחיל בקליק

חצי שנה עברה, הגעגועים עשו את שלהם.
כל שבוע שחלף, שבתי ואמרתי לעצמי
נו תתעלי מעל עצמך, תחזרי, תפסיקי להיות כזאת אשת אגו
נכון, זה לא קל, מצריך זמן וכוחות נפשיים.
אבל יאללה לכי על זה.
את הרי מתגעגעת, את לא מפסיקה לפנטז בכיוון, את מקבלת הרבה עידוד מכולם.
אומרים לך שצריך לחזור ואי אפשר להתעלם מזה עוד.
זהו
יום חמישי בערב, זה קרה
עם לא מעט חששות, עם המון זמן שפיניתי במיוחד לזה, עם לא מעט תעצומות פנימיות,
חזרתי!

נכון שבא לכם לדפדף בין דפי בלוגי ולחפש את האדון בדימוס שהחזיר אותי למרגלותיו?
לא כדאי
כי הפעם מדובר באושיות אחרות.
מי שהגיח לביתי אתמול בערב, לא יכול היה לפספס את ריחן של הקובות העירקיות שיצאו מהמחבת.
חזרתי אליהן, לעגולות השמנוניות והמדהימות האלו.
אני כבר רואה את הגבה שלכם מורמת למעלה,
אז זהו?
כולה טיגנה קובות, מה היא עושה מזה כזה טקס.
ביום שלמדתי לקבב נכון את הקובות העירקיות, אפילו חמותי ז"ל היתה גאה בי.
אלו לא הקובות האליפתיות המוכרות בחנויות.
אלו קובות עגולות שהכנתן מצריכה דיוק מירבי, זמן וכוחות נפשיים.
חצי שנה לא היה לי כוח להכנס לפרוייקט הזה,
המשפחה לחצה
החברים רצו טעימות
השכנה התגעגעה
ובעלי מחא בתוקף שאני מתעלמת מטעמי הבית שאהב.
בפרץ של נחמדות מצידי, החלטתי שאני הולכת על זה.
השלב הראשון הוא הכנת המילוי, לשם כך צריך לחתוך בסבלנות, חזה עוף לריבועים קטנים.
לתבל, להוסיף צימוקים וצנוברים ולהשאיר כדי שהתערבת תיספוג את מירקם התבלינים.
בקערה נפרדת מכינים את הציפוי המורכב מבורגול סולת וקצת תבלינים.
השלב הכי קשה זה לקבב את הציפוי לצורת כדור, בעדינות רבה, לחורר עם הבוהן חור שהולך וגדל,
לתוכו להכניס את המילוי ולאט לאט לסגור את הכדור.
אני לא כזו מומחית, בפעמים הראשונות התפקששו לי כמעט כל הכדורים, אתמול רק 3 הזדקקו לקיבוב חוזר, וואלה השתפרתי.
הכדורים נזרקים לרוטב הצהוב לחצי בישול וצריך להזהר שיהיה בישול במידה הנכונה כי אחרת דינם להתפרק.
אחרי קירור קצר, הם מועברים לטיגון במחבת.
הריח, אין על הריח שמתפשט בבית.
ל-6 הקובות הראשונות לא היה סיכוי לשרוד.
למרות שהשעה היתה חצות, איך שהן יצאו מהמחבת ראיתי שני גברים מסוממים משינה, הולכים למטבח בעקבות הריח ובולסים אותם לקיבתם.
לא עמדתי בפיתוי, אני אף פעם לא אוכלת בשעות כאלו, גנבתי מבעלי חצי קובה.
התהליך לקח 3 שעות, מלא כלים, מלא סבלנות אבל בסופו מסודרות על המגש 25 קובות עגלגלות ונחמדות. חלק מהן אקפיא כדי שבעלי יוכל להתענג על האוירה העירקית שעשיתי בשבילו גם באמצע השבוע.
הקובה זו מנה בפני עצמה גם טעימה וגם משביעה.
אבל כמו שאתם מכירים אותי, אני לא מוותרת על המטבח ביום שישי.
ולחגיגת הטעמים נצרף:דג טונה מטוגן ותבול ברוטב לימון
בשר גולש עם תפוחי אדמה וזיתים
שעועית ירוקה עם רצועות פלפל צבעוני
לביבות כרובית
אורז צהוב
פשטידת תירס ופשטידת ירקות
מיני סלטים מפוזרים על השולחן:
גזר מרוקאי, חסה עם אגוזים, סלט שעועית בשני צבעים, כרוב אדום עם אגוזים וחמוציות, עגניות צנובים בורגול ועשבי תיבול, חצילים מעוכים בשום, פלפלים קלויים וחמוצים שהכנתי בשבוע שעבר.
בשלב המתוק של חתימת הארוחה, סורבה לימון למי שלא רוצה מתוק מידי, או מוס שוקולד לאלו כמוני שצריכים מתוק חזק בפה.
בטח אאפה גם עוגה, נראה לי שאלך על עוגה צהובה ואקשט אותה בפירות וג'לי צהוב.

שיאוו, כתבתי הרבה
זה מרוב התלהבות מהקובות.
רוצים טעימה?

שבת גשומה, נעימה וטעימה.
:)