אתם כבר מכירים אותה
את הנסיכה " השולטת הקטנה" שלי.
כבר סיפרתי שחייה מנוהלים תוך מעגל חברות תמידי המקיף אותה.
כבר הזכרתי שגם בבית היא זו המחליטה, היא זו שמנהלת את אימה, אבל לא לדאוג, הכל ברוח טובה ובערכי חינוך נשגבים.( חסר לה שלא, בל נשכח שאימה היא אשת חינוך 😄 )
החודש האחרון מאופיין כחודש פעילות מיוחדת בתנועת הנוער.
את רוב שעות אחה"צ מבלים בתנועה, מכינים הופעות ומייצגים מיוחדים והכל בחסות נושא רשמי שקבעה הנהלת התנועה.
הפעילות אינסטנסיבית ויפה עד כדי כך, שלעיתים ניתנת אפילו חופשה מהלימודים למענה ובודאי שיש הקלות במבחנים ושיעורים.
הקטנה שלי מנצחת בטבעיות על פעילות השיכבה שלה.
היא חוטפת משהו קל לאכול אחרי הלימודים, מארגנת את התיק עם הציוד הנדרש לפעילות ורצה לתנועה.
אנחנו כמעט לא זוכים לראותה במהלך החודש, שלא לדבר על זה שאי אפשר להחליף איתה מילה.
נסיונות בודדים שלי לשיחות קצרות, ניתקלות ב: "אמא אין לי זמן עכשיו, אני אספר לך אחר כך..."
ה"אחר כך" הזה, לא מגיע כמובן.
כל זמנה, מירצה וכוחותיה מושקעים בתנועה.
בצבא קוראים לזה "מורעלת".
אני לא מתלוננת, כייף לראות אותה מנהיגה ופעילה חברתית.
איך המורה שלה הגדירה זאת באסיפת ההורים האחרונה: "היא מנהיגה חיובית של הכיתה".
אתמול כששבנו בעלי ואני מהעבודה, חיכה לנו פתק על השולחן במטבח:
----------------------------------------------------------------------------
"אבא ואמא היקרים!
אם במקרה אתם רואים:
# עקבות צבע בכל החדר
# משהו קרוע שדומה לסוודר
# מקרר ריק
# וערימת דפים עם כל מיני קישקושים ומסרים.....
אל תבהלו
אני יודעת שאתם דואגים
אבל מבטיחה לקום בזמן ללימודים."
----------------------------------------------------------------------------------
לפני 14 שנים. 9 בנובמבר 2010 בשעה 8:15
