הכל התחיל בקליק

ביום חמישי המתוקה שלי קיבלה מתנה, צנצנת קטנה, קעורה, ובתוכה דג זהב.
ביד השניה היתה שקית עם מעט תערובת לדגים.
פעם היו לנו המון בעלי חיים בבית, שתי חתולות סיאמיות אחת נדרסה והשניה נעלמה.
כלוב של 3 קומות עם אוגרים שהרגישו במלון בוטיק.
מרוב פינוקים והלכו והתרבו, עד שלא יכולתי יותר ומסרתי את הכל.
תוכי שחבר של בני החליט להוציאו מהכלוב דוקא כשהחלון היה פתוח, הסוף ידוע...
וכלבה, מקסימה, בשם גי'ני, סטאר אירי בצבע דבש.
חיה איתנו 7 שנים, היתה הבת שלנו עוד לפני שהיו לי ילדים בכלל.
ישנה עם הבן הקטן במיטה. היא מכורבלת ככדור והוא מכורבל בשמיכות, מראה מרהיב במתיקותו.
בסוף היינו חייבים להרדימה כי סבלה מסרטן שהתפשט בגופה.
זהו
מאז לא רציתי בעלי חיים
הילדים התחננו לכלב או לפחות חתול, הטלתי וטו.
אנחנו משפחה שמאוד נקשרת לבעל החיים, אולי אני יותר מכולם.
מרעיפים עליו את מיטב הפינוקים, שיהיה מאושר, כמו שאנו מאושרים.

פתאום יש דג בבית
ואם דג, צריך לדאוג לו ש"יחיה כמו מלך".
אין לי אקווריום בבית ( פעם היה גם זה, אבל נשבר), ערכנו מישאל מהיר בקרב השכנים והשגנו כלי עגול ענק כדי שיוכל לשחות ברווחה הרבה יותר מהכלי הקטן ששהה בו.
הקטנה הביאה צעצועים מפלסטיק, קישטנו את הקערה.
הקצין הוסיף כמה ג'ולות צבעוניות, תחליף לאבני הים.
העמדנו אותו ליד המיזרקה בסלון, שירגיש הכי טרופי שאפשר.
הוא שחה באושר, התחבא מאחורי הצעצועים, תימרן בין הגולות , נראה מאושר.
הילדים דאגו, כי לא היה לנו פילטר לחמם את המים ולדג היה קר.
היום הוצאנו את הקערה לשמש, המים התחממו והדג שחה באושר.
קראנו לו "ציון", זה השם שקפץ לבעלי בראש.
מוצאי שבת.
משהו קרה
ציון שוחה על הצד והצבע הזהוב הופך אט אט לכסוף.
אני מניחה שאלו רגעי חייו האחרונים.
לא יודעת למה? אולי היה לו קר? אולי הרגיש בודד? ( דוקא התכוונו לקנות לו עוד כמה חברים)
ואולי דגים בכלל לא אוהבים כזה פינוק?

אני יודעת שעד מחר בבוקר הוא לא יחיה
אבל ביומיים וחצי שהיה אצלינו לפחות זכה לעטיפת חום ואהבה.

עצוב לי
לא בגלל הדג
אבל איכשהו ציון הזהוב הצליח לגרום לגלים שבתוכי לגאות.
היו לי כמה ימים מאושרים בשבוע האחרון.
סשן מטלטל עם אדוני, שפתח את הלב והזניק את חושי לתשוקות וגירויים.
שיחות של קירבה.
הרגשת כייף לדעת שיש לי אדון שונה לגמרי מכל מה שהכרתי עד כה, אבל דוקא גרם לי לרצות אותו יותר וללמוד להכיר את מהותו.
ועכשיו אני בנפילה
כבר לא יכולה לשחות עם הזרם.
שוחה על הצד, נאבקת בהירהורים נוגים שמשתלטים עלי.

הלואי שהדג שלנו יתאושש
הלואי שגם אדוני ירגיש ויגיע בזמן לעצור אותי.