זה קרה עם שחר, הערפל טרם התפוגג מעל הים. במרחק מה ממני עמד אדם והשליך גופים קטנים לתוך המים. הלכתי לאורך החוף שלאחר השפל, מתבונן בכוכבי הים הרבים המפוזרים סביב.
הגאות סחפה אותם לחוף, ובבוא השפל הם נשארו שם חסרי אונים. כאשר תעלה השמש אם הם ישארו שם הם עלולים להתייבש ולמות.
כשהתקרבתי אל האדם יכולתי להבחין שהדברים שהוא משליך שוב ושוב למים
הם כוכבי הים הקטנים.
עינינו נפגשו.
"האם אתה באמת חושב שאתה יכול להועיל ? להציל ? הרי יש מיליונים של כוכבי ים מפוזרים פה סביב, אתה יכול להציל כל כך מעטים. האם זה באמת מועיל, האם זה בכלל משנה?"
הוא התכופף שוב, ובהרימו כוכב ים קטן נוסף, התבונן בו בריכוז רב וענה " כן, זה משנה לכוכב הזה"
**********
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
תחשבו על זה.
אור של נר אחד קטן דוחה את החושך העז ביותר.
מימי ילדותי, אני רגילה לישון כשמנורה קטנה מרצדת בחדרי, מנורה שתעיף את החושך מחיי, לא ביום ולא בלילה.
כל אדם יכול להיות הנר הבולם את החושך, צריך רק לדעת לבעור במקום הנכון ובזמן הנכון.
חג אורים מלא שמחה בלב ובחוץ
(הסופגניות מימין הלביבות משמאל ובאמצע פשטידת ירקות למקפידים)
לפני 13 שנים. 1 בדצמבר 2010 בשעה 20:35
