יוצאת מהמקלחת, שובל אדים חמים עולה מתוכי.
מושחת את גופי במיד נייט הענוג.
לובשת את מכנסי הטרנינג הרודים וגופיה שחורה.
במחשבה נוספת עוטה גם את עליונית הטרנינג. קר בבית.
התלמידים ביום טיול.
הרבה אירגונים תרמו טיולים וימי כייף. מה לא עושים כדי ליישב את הנפש ולהרגיעה מימי הבערה.
הפעם החלטתי לא להצטרף לטיול. להקדיש את הבוקר לכתיבת הפקה מושקעת, אודות ימי ההתמודדות אחרי הכל.
הרעיון רוקם עור וגידים וזו הולכת להיות הפקה גדולה שתצולם גם לתקשורת המקומית ואולי אולי אף תועלה בפני מספר שרים וחברי כנסת.
מפזר החום ממוקם מולי, ספל קפה.
פותחת את המסן,
משהו פוער את עיני וגורם לראשי להתרומם לשניה.
לא להאמין, הוא מחובר! אחרי ימים שלמים של שתיקה לא מוסברת, הוא פתאום מחובר.
מתחברת לכלוב
רשימת הקשר מתנוססת מולי.
גל סוער ואכזרי מפלח את גופי בשניה!
גל המורכב מ- מפליאה, געגועים, עצב ותימהון חורץ את ליבי.
הוא מחובר לכלוב!
אני לא משלה את עצמי לרגע שישלח לי הודעה, או יטרח בכלל להסביר את התנהגותו הלא ראויה ופשר העלמותו.
שמה בצד את ההבטחה שנתן לי שהוא יצור קשר ולא יתן לי להמתין לו.
גם אם יטרח ליצור קשר אין לי עניין לענות לו.
הכל מאחורי! אפילו הצהרתי חגיגית לכמה מידידי הטובים שהשמדתי מתוכי את אהבתי אליו.
אז מה קרה פתאום?
איך הגל המהול הצליח לחדור ולחרוץ את ליבי?
האם אי אפשרלסלק אהבה?
אני לא רוצה שהזמן יעשה את שלו, אני רוצה עכשיו לקבור לכסות ולהתחיל את היום החדש...
איך לעזאזל?
לפני 13 שנים. 30 בדצמבר 2010 בשעה 7:51
