הכל התחיל בקליק

" עצרי", סימנה היד של האיש במדים.
-בוקר טוב, את לא יכולה להכנס, המקום סגור
-סליחה? אתה רומז לי שאני מושבתת היום? תן לי בבקשה פתק שיחרור מטעם המשטרה,
תבטיח לי שיהיה מי שינצח על כל האירגון לקראת מחר ואני שבה בשמחה להדליק את המזגן ולהצטנף בביתי.
-אה, לא ידעתי שאת עובדת כאן, קיבלתי דיווח שהעובדים מתחילים להגיע אחרי 8 בבוקר.
-זה נכון, אבל מוסר העבודה גילגל אותי מקדם לעבודה, אני מעדיפה לסיים את האירגונים לפני שמתחילים בחזרות לקראת מחר.
-אני מבין שאת בצוות הניהול?
-אכן, אני חלק מהצוות ואחראית על ההסדרים לקראת מחר.
-אני מתנצל, בבקשה את יכולה להכנס. אבל באשר לשאר הצוות הם יאלצו לחנות בחוץ, המקום סגור כי יש כלים כבדים שאחראים על יישור השטח ושינוע הקרווילות למקומן.
- תודה שאתה מיידע אותי, אני לא רוצה להרגיש שונה מהשאר, אחנה בהמשך במעלה ההר.
היום החל בצעידה של קילומטר וחצי במורדות ההר לכיוון כפר הנוער.
באויר ריח שאריות פיח ספוג בריח הגשם המשכר.
מסביב השחור מתערבב עם ניצנים של ירוק שביצבץ בכל מקום.
סוף סוף זה קורה.
הכפר שוקק חיים.
הגיעו קרווילות תחליף לבתים השרופים.
קרווילה אחת תשמש ספריה ומועדון.
חצי קרווילה נוספת, תנותב להפוך למשרדי.
סוף סוף מקום שלי ורק שלי.
פרטיות, תמונות שאני אוהבת והכי חשוב פינה פרטית שם יוצב בתשוקה הכלוב.
כלוב אמיתי שעמד להזרק ממחסן התפאורה , טופח ואומץ בחום על ידי.
(חתיכת מנגינה חרמנית שכמוך גם בעבודה.....).

התלמידים הזמינו אותי אתמול להכנס למבנים החדשים.
הם זכו למיטות יפות עם מזרוני "קינג קוייל".
דסק כתיבה עם כיסאות מרופדים וערכת מדפים מעוצבת על פי " המילה האחרונה"?
וכל זה מתרומות שלא מפסיקות להגיע.
מחר היום הגדול.
חוזרים אל ההר, מאיישים מחדש את הפנימיה.
כבר זמן מה חשבתי איך לארגן ארוע שיהיה מצד אחד משמעותי ומשמח של השיבה הביתה ומצד שני יהווה הוקרת תודה לכל התורמים והעוסקים במלאכה.
מס' ישיבות , מוחות קודחים ויצירתיים ואני, שלא מוותרת על הפקות ענק, הובילו לאירגון הפרטים.
בשעות הבוקר תערך צעדה מצומת עתלית לכיוון כפר הנוער.
צעדה של כל התלמידים כל אנשי נציגי התורמים וכל מי שרוצה להרגיש סולדריות ולהיות איתנו.
כולנו נצעד במעלה ההר עד לכפר שלנו.
מוזיקת רקע, חולצות אחידות עם לוגו הכפר, דגלים והרבה שמחה בעיניים.
הכל תחת הסימסא: "לא עוזבים את ההר".
בהמשך עצרת גדולה שישאו בה דברים נציגי הממשלה ( הם לא יוותרו על האפשרות להתיחצן), נציגי הכבאות, נציגים מהכפר והכי חשוב התלמידים עצמם שהכינו קטעים מרגשים מימי ההתמודדות עם האין בית.
הכל ילווה בסיקור תקשורתי נרחב מהארץ וגם עיתונאים מהעולם שכבר נמצאים אצלינו.
המסוקרנים יוכלו להציץ בתקשורת המקומית של איזור הכרמל, הארוע יסוקר בהרחבה.
אם תיראו שם אישה, לא גבוהה במיוחד, עם הרבה אנרגיות וקצת לחלוחית בעיניים, עם קלסר ביד אחת ומיקרופון ביד השניה ( אוהבת להתראיין),
תבינו שזו אני.

בכל מקום זה טוב חבר, בבית טוב יותר.