אסור לך להיות שם
הוא לא בשבילך
לעולם לא תוכלי לספק אותו, להגשים לעצמך אותו.
איך את הקטנה תטפסי למדרגת הווייתו!
תתגברי
את זה אי אפשר להגשים!
--------------------------
אבל אני רוצה להכיר אותו
איך יכול להיות שהוא קיים ואני לא אהיה שם ברגעי ההתגלות הנפלאים
קשה לכבוש יצרים מהעבר
קשה להשאיר אותו תבוע במסמרי ליבי
אני חייבת את זה לעצמי
אני רוצה!
שנות הנעורים של חיי
ערב ערב,הצלילה לעולם השינה לוותה בסיפור פנטזיה מתמשך.
הכל התנהל במקום מרוחק.
לא ארמון וגם לא מוסד סגור. בניין בן מספר קומות שכולו על טהרת הבדסמ.
המקום נוהל ע"י 3 מטפלי על ( כך כיניתי את השולטים).
אוייש במספר רב של גברים שכונו " מטפלים".
לכל אחד היתה מטופלת -נשלטת. נערה צעירה בשנות הנעורים שנחטפה והובאה למקום.
ברגע שהגיעה קיבלה זריקה שמחקה כל זכר מחייה הקודמים.
מרגע זה היא משוייכת למקום ובעיקר, למטפל שלה.
נתונה למרותו, לחינוכו ולרחמיו.
הגברים נבחרו בקפידה.
היה עליהם לעבור השתלמויות, התנסויות ומבחני קבלה רבים כדי להגיע לדרגת " מטפל" ולזכות לקבל תחת חסותם מטופלת.
כולם היו חביבים כריזמתיים, שנונים, סדיסטים בנפשם ובעיקר בעלי נשמה טובה.
המטופלות למדו לציית להם פיתחו תלות בהם ובעיקר אהבו וראו בהם דמות סמכותית
המנהלת את חייהן.
המטפל שלי כונה המאסטר של כל המטפלים.
באישיותו וידיעותיו עלה אפילו על שלושת מטפלי העל , המנהלים.
מטפל קשוח וקפדן עד לפרטים הקטנים, אבל אין כמוהו יודע את תפקידו.
תמיד דאג ליצור אוירה נוחה ורגועה גם ברגעים קשים של טיפול הכרוך בסבל ועינויים.
לא ויתר על הדרישה החד משמעית ממני, לכבד אותו ולשמור על מעמדו.
מעבר לזה נסך המון ביטחון והביא אותי להיות מחוייכת ומאושרת בשליטתו.
כולם אהדו אותו ואת דרך התנהלותו. הייתי מוקפת קנאה שדוקא אני זכיתי להיות תחת מרותו ודאגתו.
הרבה סיפורים בניתי סביב חיי כמטופלת.
על כיתות הלימוד שלנו המטופלות.
על ההשקעה הרבה שהיינו חייבות להשקיע בחומר הלימודים כי מי שנכשלת נענשת בכאב.
על " המטפלים המקצועיים" שהתמחו בטיפול סדיסטי בתחום מסוים ולקחו כל פעם מטופלת אחרת לטיפול שכזה.
על הפחד מפני מרתפי העינויים שהיו במקום.
על רגעי הכאב הסבל
על הרגעים היפים של מסיבות
על זמן האיכות שחוותה כל אחת עם מטפלה
על הבכי, השמחה, האושר החיוך ואפס געגועים לחיים הקודמים.
שנים על גבי שנים הפנטזיה היתה נצורה בתוכי.
למדתי איתה באוניברסיטה, יצאתי איתה לעבודה, התחתנתי איתה,
הבאתי ילדים, קיבלתי מישרה בכירה יותר, השלמתי את התואר.
ניהלתי בית, חינכתי ילדים....
וכל הזמן הוא נמצא מולי. המטפל הנערץ שלי.
לפני 4 שנים הגעתי לכלוב.
נפתח לי צוהר בחיי.
המטפלים הפכו לשולטים
ואני המטופלת הפכתי לנשלטת.
ההתרגשות היתה גדולה, פתאום אפשר לממש, להרגיש, ליישם.
דבר אחד האפיל על החלום המתגשם.
אותה אישיות מופלאה שבניתי למטפל הנערץ שלי, תישאר חקוקה בפנטזיית ליבי.
ידעתי שגם אם אכיר את השולט הראוי ביותר הוא לעולם לא יוכל להיות
המטפל ש"חינך" אותי בילדותי.
הכל נשאר בגדר חלום מתוק של שנות הנעורים.
לפני כמה זמן הכרתי אותך
ככל שהשיחות ביננו מתעמקות
ככל שהקשר מעמיק, אתה מתגלה יותר ויותר בדמות המטפל הנערץ של נעורי.
יצאת לאור
כל שיחה איתך מגלה לי עד כמה מהווייך מתחברים לאישיותו של המטפל.
קבענו להפגש, מחר!
והלב:
אסור לך להיות שם
הוא לא בשבילך
לעולם לא תוכלי לספק אותו, להגשים לעצמך אותו.
איך את הקטנה תטפסי למדרגת הווייתו!
תתגברי
את זה אי אפשר להגשים!
--------------------------
אבל אני רוצה להכיר אותו
איך יכול להיות שהוא קיים ואני לא אהיה שם ברגעי ההתגלות הנפלאים
קשה לכבוש יצרים מהעבר
קשה להשאיר אותו תבוע במסמרי ליבי
אני חייבת את זה לעצמי
אני רוצה!
לפני 13 שנים. 16 בינואר 2011 בשעה 16:51
