הכל התחיל בקליק

היא הציצה בלאט, כמהה לשיחת התפרקות
כולה מרוכנת ומצפה, למרות העייפות.
הוא שם והיא מבקשת אותו בשבילה.
יודעת שלמרות עיסוקיו הוא יתייחס לכל מילה.
אין כמותו שופע ידע וחכמה.
מתיקות תגובותיו חודרת למעמקי הנשמה.
היא שולחת לעברו קריאה וחיוך
מחכה שתהפוך בשבילו לגוף כרוך.
משפט אחד ממנו, השאיר אותה אלומה.
" את מפריעה לי" ריצדו האותיות על המרקע.
בלי היסוס, נסוגה מהיזמה, כיבתה במהירות תשוקה נעלמה.
נותרה המומה ובקורטוב של אכזבה,
סגרה תקשורת ואיתה נסגר גם ליבה.
הצטנפה מתחת לפוך והפליגה לשחקים
לפנטזיה הניצחית שמלווה אותה משנות הנעורים.
הוא השולט והיא הנערה, לומדת לקבל ממנו הכל בהנאה.
הוא הגדול הבטוח והנורא
כל מעשיו עטופים ברגש ונשמה.
צוללת עמוק לעוד סשן מענה
וזמן של אחרי שהכי מהנה.

הוא שנשאר מול החלון, הבין את אי ההבנה
הרי בסך הכל הפריעה לו לקרא את בלוגה
וכל מטרתו היתה לקרוץ לעברה.
מיד קרא לה לשוב לשיחה.
לא רצה להשאירה מאוכזבת וסגורה
שלח ישירות הוראה ברורה:
" לחזור מהר", בלי עכבה!
היא כבר ריחפה בתוך עוד פרק בפנטזיית השליטה
סיפור שנרקם במוחה מזמן היותה ילדה.
קריאתו נשארה מהדהדת ברחבי מחשבה.

בבוקר הרגישה דקירה
פילוח חד של קרן שמש בגופה.
הבינה איך אי הבנה גרמה להסתבכות
איך לא במתכוון עשתה טעות.
התקשתה להשיגו כדי להבהיר העניינים
ידעה שזה יביא אותה לתיסכולים אישיים.
איך ביעף מתפוגגת לה הפגישה איתו, שתוכננה מזמן
מצאה עצמה שבה הביתה בראש מורכן.
תיכננה מה להגיד ואיך ליישב הדורים
ובכלל רצתה להיות שוב שם, במקום של ידידים.
שיחת ערב, משפטים מועטים ומעט הבהרות
הוא מחק הכל ולא הותיר עקבות.
סגר הנושא באמירה מהודרת:
"אני לא יודע על מה את מדברת...? "

הידידות נותרה בעינה ובכל שיחה מתעצמת וגדלה.
מי יודע לאן יובילו המילים
אולי גם יגיעו רגעי המימוש עם "המטפל" מפנטזיית הסיפור משכבר הימים....?


*** קריאה בפוסט הקודם תבהיר טוב יותר את דבר "המטפל משכבר הימים".