יום שלישי בצהרים, פגישה שבועית עם הקצב השכונתי.
מותק של גבר, רוסי, שרמנטי כזה וחתיך!
כל זה רק מוסיף הילה ליעילות עבודתו.
הוא מתקין לי את הבשר בדיוק כמו שאני אוהבת.
כמו תמיד קיבל אותי בחיוך משובב, דיבר קצת על הא ודא,
מסר לי את הזמנתי ארוזה בקפידה, איחל לי המשך יום נהדר
ולסיום הוסיף "חג שמח מנגינה"
לרגע הרמתי גבה משתוממת, חג שמח גם לך אבל פורים עוד רחוק....
לא לא, מיהר לתקן אותי, היום זה החג שלכן הנשים, היום צריך לדאוג שתהיו שמחות...."
לא הלכתי היום לעבודה, המחלות מצאו מקום מיקלט בבתינו והיום תורה של ביתי להיות חולה.
טלפון ממזכירתי:
"מנגינה, הבוס חילק לנו חבילת שוקולד בצורת לבבות לכבוד יום האישה, את רוצה שאשים את שלך במקרר?.... "
הכנתי את האגרטל, בעלי ישוב בשעות הערב ובטח יביא זר פרחים.
היום בערב יסתיימו החגיגות.
מחר לא יאחלו לי חג שמח
לא אזכה בתשורה מתוקה מהבוס הקפדן.
אחכה בציפיה ליום האם, או יום האישה הבא, כדי לקבל עוד זר פרחים....
איזה מזל שיש " יום האישה", פעם אחת בשנה האישה באמת מרגישה שהיא מרכז העולם.
והגברים ( בעיקר השובינסטים שבהם) בולעים את רוקם ומוכנים ביום הזה
לקנות הררי פרחים, להציף במתנות, קרמים ושוקולדים ולברך מכל הלב.
העיקר שעם צאת הכוכבים, יחזרו להיות " שולטי העולם"
מספיק לחפש סיבות לקרנבלים
מיותר לגמרי!
לפני 13 שנים. 8 במרץ 2011 בשעה 13:40
