הכל התחיל בקליק

נכדו של הצדיק הבעל שם טוב, רצה לדעת מי יהיה שכנו בעולם הבא.
באחד הלילות נשלח לו מסר על יהודי המתגורר בעיירה קטנה בפולין, זה האדם שיהיה שכנו בגן עדן.
הצדיק החליט לנסוע לעיירה ולהכיר את שכנו לעתיד.
אחרי יומיים של מסע הגיע לעיירה הקטנה.
עוברים ושבים הפנו אותו לבית בקצה העיירה. איש אחד הזהיר אותו שלא כדאי לו לגשת לשם, כי התמהוני המתגורר באותו בית לא אוהב זרים שדוחפים את אפם לביתו.
הנכד היה נחוש בדעתו להכיר את אותו יהודי.
"אני עסוק, אתה יכול לפתוח את הדלת בעצמך" שמע הצדיק קול רועם מעבר לדלת.
הוא מצא את עצמו בחדר קטן ומרופט. מבט נוסף על שלל האביזרים הפזורים מסביב עזר לו להבין שהגיע לביתו של נגר.
"הגיע שעת הארוחה השניה שלי להיום", אמר היהודי כשנכנס לחדר.
איש גדול , עב כרס ובעל קול רועם במיוחד.
"אין מבחר מאכלים, אבל אתה יכול להצטרף אלי, אם תרצה. אחרי זה אני מבקש שתלך כי אין לי זמן לאורחים יש עבודה רבה"
" שלום עליך יהודי יקר" פנה הנכד האורח למארחו, " אם תרשה לי, הגעתי מעיר רחוקה ואני מבקש להשאר אצלך ביומיים הקרובים, עד שיבואו לקחת אותי:
"אני לא אוהב אורחים", רעם היהודי, " אבל אם תבטיח להיות בשקט ולא להפריע אניח לך להשאר.
שעת הארוחה הגיע:
היהודי הוציא כמעט את כל תכולת המקרר והשולחן הקטן התמלא במיני מאכלים שונים.
הוא הניח לפניו קערה עמוקה וגדולה, מילא אותה בבליל מאכלים ללא קשר בינהם והחל לבעוס את כל תכולתה.
אחרי חצי שעה של אכילה ללא הפסקה.
קם ממקומו, ערך סיבוב בחדר, השתהק פעם ופעמיים והתיישב לסיבוב אכילה נוסף.
האורח, התבונן באיש הגדול ולא אמר דבר.
טקס הסעודה הגדולה חזר על עצמו כל 3 שעות.
היהודי אכל ואכל ללא גבולות, יותר נכון להגיד הוא פשוט טרף מאכלים ללא טעם והבחנה.
כל אותו זמן יושב נכדו של הצדיק עם עצמו ולא מבין איך יהודי כזה יזכה להיות שכנו בגן עדן?
ביום השני קצת לפני שעת הפרידה, לא התאפק הצדיק ופנה ליהודי.
" אני מודה לך מאוד על שנתת לי להתארח בביתך, אם תרשה לי אשאל אותך שאלה קטנה:
שמתי לב שאתה מקדיש המון זמן לאוכל ומקפיד לאכול הרבה יותר מכמות של אדם רגיל...
עוד לפני שהספיק לסיים את שאלתו הפסיק אותו היהודי:
"אני נשבעתי לאכול הרבה כל החיים שלי, לפני 50 שנה הגרמנים ימח שמם תפסו את אבא שלי ושרפו אותו.
אבא היה אדם קטן, חיות האדם, הרימו אותו בקלות, השליכו לבור הבעירו אותו וגופתו הקטנה נשרפה ברגע.
אני ברחתי וניצלתי, אבל מאז אני אוכל הרבה, אני רוצה להיות גדול וכבד שאם פעם יתפסו אותי הגרמנים הארורים, לא יהיה להם קל להרים אותי
וכשירצו לשרוף אותי אני אהיה גדול ואבער לאט.
שיראו שיהודי לא מת ככה בקלות...

הנכד הצדיק, ניגב דמעה ואמר:
עכשיו אני מבין במה זכית להכנס לגן עדן אבל אני לא מבין במה זכיתי אני להיות שכנך.

-נזכור ולא נשכח-