סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 13 שנים. 8 במאי 2011 בשעה 18:21

הקצין שלי קיבל אחריות על טקסי הזיכרון באחד מבתי הקברות הצבאיים.
לכל משפחה שכולה, נשלחים שני חיילים המייצגים את צה"ל בטקס.
בני חילק את רשימת החללים לחייליו ולבסוף נשאר בידו שם אחד,
הוא יפקוד את קברו, ישוחח עם משפחת הנופל וייצג את צה"ל בטקס ליד קברו.
אמש נכנסתי עם ערימת כביסה לחדרו.
על השולחן צדה את עיני תמונה של חייל חתיך.
בקריאה ראשונה הבנתי שזהו החלל שבני יפקוד את קברו.
הסתקרנתי וקראתי את קורות חייו.
נהרג במלחמת יום הכיפורים, בן 22 היה במותו.
עוד שם ברשימה הארוכה של החללים, חשבתי לעצמי.
בראש הדף צויין מספרו האישי.
קראתי את המספר
קראתי שנית
לא יאמן
זה בדיוק מספר תעודת הזהות שלי!

מקריות מעניינת?
קישור מיסטי?
קטונתי לדעת.
ביקשתי מבני לשתף את המשפחה בעניין.
יש לי הרגשה ששמו, יהיה בשבילי הרבה יותר מעוד שם ברשימה.
יהי זיכרו ברוך.

מUחדת - האמת? מדהים
ומרגש.
לפני 13 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אכן, כך הרגשתי ואני עוד לא יודעת מה לעשות עם זה?
לפני 13 שנים
מUחדת - לכתוב על זה מכתב למשפחה שלו אולי
את לא יודעת כמה נחמה יש במילים חמות שמגיעות מזרים.

אני לא חושבת שזה מקרי, סתמי.

ואולי- הדליקי נר היום עבורו.
לפני 13 שנים
love69{miz hyde} - כל שם .
הוא לא אחד מרשימה!
עולם ומלואו שלא תיתנו.
יהה זכרם ברוך.
לפני 13 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - צודק
כנראה בהשפעת הטקס שכתבתי קצת אחרי סיומו
לא הצלחתי להתנסח כראוי.
הכוונה כמובן שונה
כל שם עולם ומלואו, ייחודיות וזיכרונות שלא ימחקו.
החייל שבני יפקוד את קברו, יהפוך כנראה למשמעותי בחיי.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י