הכל התחיל בקליק

שקט
זה מה שאני מבקשת עכשיו, קצת שקט.
פסעתי לחדר מורים, מזגתי מים רותחים, כפית גדושה קפה, סוכרזית אחד.
חלב, אה בעצם אין חלב, טוב זה צפוי אצל המורים.
יהיה בלי חלב.
החלקתי לגרוני אופטלגין לעידון כאבי הראש
והתרווחתי בכסא העץ.
(במסגרת התנאים זה מה יש אל תצפו לכורסא או כסא נוח).

השעתיים האחרונות היו תוססות.
לא היה תלמיד אחד שלא דיבר.
חלק כעסו ממש
חלק ניסו להרגיע
אפילו האדישים שבד"כ לא משתתפים בדיונים, הרגישו צורך להתבטא.
בשלב מסוים אחד לא החזיק מעמד, יצא מהכיתה וטרק את הדלת.
אני מבינה אותו, הנושא היה מאוד טעון ויתכן שבשבילו אף יותר.

זוכרים את זה שהייתם חוזרים מבילויי יום העצמאות והמורה היתה שואלת אתכם איך בילתם אתמול?
במקרה הטוב הייתם רק מספרים בהתהבות על הבילוי המשפחתי.
במקרים המדכאים המורה היתה מבקשת לכתוב חיבור על זה....(איך את מדברת מנגינה? את הרי מורה בעצמך).
אז היום היה יום הלימודים שאחרי יום העצמאות.
מולי ישבו 34 תלמידים.
מממ... הייתי מגדירה זאת יותר כאנשים בוגרים, כי רובם יותר גבוהים ממני ובטח נראים חסונים יותר.
ברור שלא פתחתי את השיעור בשאלה הניצחית והמוכרת.
אבל בכל זאת, אני אוהבת להתחבר לחוויותיהם בדרך כל שהיא וביקשתי מכל אחד להגיד מה הוא לוקח איתו מהחג שעבר.
הראשון אמר: את כאב הבטן כי טרפתי בשר כמו חיה רעה.
השני קילל שני נערים שהתיזו לעברו מיכל קצף שגרם לפיצעונים בפניו.
השלישי החל את דבריו:
" מה הוא חושב לעצמו היואל שליט המתהולל הזה, מיהו בכלל שיעיז להפריע בטקס הממלכתי המכובד.
לא מבין למה מוותרים לו? אם זה היה מישהו אחר מזמן היה נרקב בכלא"?
אני לא חושבת שנתנו לו לסיים את הנאום הנלהב.
תוך שניות החלה בערה:
"תשתוק! אני אומר לך יותר טוב לך שתשתוק ושלא נשמע אותך איך אתה מעז לצאת נגדו"
"נראה אם אח שלך היה שבוי 5 שנים היית מדבר ככה"
" מה אתם יוצאים עליו? הוא צודק, למה מי זו משפחת שליט שהשתלטה פה על המדינה, מה הם חושבים שהבן הנמושה שלהם ישוחרר תמורת מאות מחבלים שיהרגו יהודים?"
"הוא חתיכת פחדן הגלעד שליט הזה, החברים שלו נלחמו ומתו והוא ישר נכנע, אז מה הפכו אותו לגיבור האומה? "
"בחיים, בחיים לא חשבתי שמישהו יכול להעז לצאת נגד המשפחה הזו, אתם בכלל יודעים מה עובר עליהם? הייתם באוהל? סתם העיקר לזרוק מילים..."

זהו לקט מידגמי מהשעתיים שעברו עלי.
היה כעס
פה ושם נזרקו קללות
היה טעון מאוד
היה מעניין
והיה משקף דעות שונות שרווחות בעם.
רוב הזמן העדפתי לשתוק.
התערבתי רק כשהרוחות להטו במיוחד ואף אחד לא שמע את השני.
לקראת סוף השיעור נזכרו שאני שם.
" המורה בעד מי את?"
"אני, בעד כולכם, היה מעניין לשמוע אתכם.
בנושא הזה אני חושבת שיש דברים שהשתיקה יפה להם ולכן מעדיפה לא להכנס ולא לשפוט אף אחד"?

האופטלגין בתוספת הקפה (נטול החלב) מתחילים להשפיע לטובה.
עוד מעט אסע הביתה.
גם גלעד יזכה לשוב לשם?!