הכל התחיל בקליק

התיק מוכן: יומן מורה, מחברת עם ראשי הפרקים של החומר שאלמד היום.
כמה עטים ( כיאה למורה חסודה), משקפי שמש,
דאודורנט (המורה חייבת להשאר מריחה ורעננה)
לפסטיק ( נו שיהיה להם על מה להסתכל)
מברשת שער (למקרה ששערה חוצפנית תחליט לזוז ממקומה)
גליל נייר טואלט ( זה גורל המורים)
ספל פרטי לקפה ( המשך גורל המורים).

כולי מבושמת, מעוקבת ומחוייטת (לא ממש אבל זה ביטוי נאות להדגיש את יחסי הרציני).
מוכנה נפשית ליום העבודה הארוך והאינסטנסיבי שבפתח.
הבגרות מתקרבת, אני מגישה 4 כיתות.
אוחח אני הולכת להרביץ בהם את תורת המקצוע.
חתיכת מורה שולטת כמוני שמקבלת סיפוק מלראותם סופגים בצמא את חומר הלימודים.
אצלי אין לחפף!
שיזיעו, שיוציאו את נשמתם, מצידי שיקיאו דם,
אני המורה הקפדנית והמכשפה הדגולה עלי אדמות.(סתם סתם זה רק כדי ליצור דרמה)
העיקר שביום הבחינה, אראה אותם רגועים ומחייכים.
אלו הפירות המתוקים שאני אוהבת לקצור.
צילצול
שלוש שעות ראשונות מאחורי
נותר עוד יום לימודים ארוך, אין זמן לכלום!
פה ושם נגיסות משקית הירקות, ספל קפה שנגרר איתי מכיתה לכיתה (גם הם יכולים לשתות בשיעור העיקר שיקשיבו)
הליכה קצובה לשירותים
ומפעם לפעם זמן קצר להתרווח על כסא העץ החצי שבור בחדר מורים.
הראש בתוך המולת הלימודים
הלב מרחף רחוק מכאן, אליך.
המקום שמפשיט אותי מכל השליטה הונילית ומביא אותי לטירוף האורגזמי שלי.

השיעור הרביעי בעיצומו
דפיקהבדלת
תלמיד מגיש לי פתק:
"אפשר לבקש מימך טובה ולקבל את הכיתה לשעתיים הבאות כדי לתת להם תיגבור בפיזיקה...?"
מעולה, יש לי שעתיים חופשיות, אנצל את הזמן לבדיקת מתכונות, והכנת עוד מבחן מתכונת.

אני במשרדי, שקית המתכונות מחכה על השולחן, יומן המורה פתוח כדי לרשום ציונים והערות.
ספל הקפה מעלה אדים.
נעלתי את הדלת, ניתקתי את הטלפון.
לא רוצה הפרעות
יש לי שעתיים חופשיות וצריך להתרכז.

זוכרים את הכלוב מעץ המקשט את פינת המשרד....
לעזאזל הכל
אני בתוכו!.