יושבת מולו על הכסא המרופד.
כולי מאופרת, מטופחת ומפיצה ניחוח מיד נייט מתוק.
מראה יומיומי שיגרתי.
המבט מושפל כמהה ומתבונן בפלטת השולחן המשעממת שעדיין לא הונח עליה דבר.
מידי פעם מנסה להגניב מבט לעברו.
יודעת שהוא מנסה לצוד אותי במבטו.
יש לו סבלנות אדירה, הוא לא ילחיץ ויתן לי להרגע בקצב שלי.
בטח נהנה מפיתולי, מהרטט העדין שמשדר גופי, מההתרגשות הנובעת מקולי, מהמבוכה הקלה.
מלצרית חיננית חצצה ביננו מוכנה לרשום את ההזמנה.
בקול בטוח הזמין את הקפה האהוב עליו.
עכשיו תורי
שקט.
מה להזמין?
אולי מוטב לוותר? גם ככה האצבעות הרועדות מהתרגשות, עלולות לגרום לקפה להשפך על השולחן במקום לתוכי.
לא
חייבים להזמין משהו, לפחות תהיה לי כפית לשחק איתה ברקע.
מה להזמין?
אספרסו- חזק ומריר מידי לרגעים היפים שעוברים עלי.
הפוך- עלול להשאיר פסי חלב על גבולות שפתי ולקלקל את האודם.
קפוצ'ינו- ממש לא! עטיר קלוריות , לא בשבילי.
אייס קפה- אני הולכת לספוג הרבה קרח בקרוב לא צריכה אותו גם בקפה.
פילטר-אוהוו זה טעים כל כך, אבל למי יש ראש להתמסר לטעם, הראש שלי עומד בפני התמסרות אחרת.
אייריש קופי- נו באמת, אני מספיק מסטולה גם בלי הויסקי.
מקיאטו- חלב מוקצף.. אני מספיק תוססת גם בלעדיו.
הזמנתי קפה נמס- הופסתי לו 3 כפיות סוכר והרגשתי איך גם אני משתקפת דרך הנמס והמתוק העומד על השולחן.
מחכה
מצפה
יהיה נפלא
איתך
בקרוב...!
לפני 12 שנים. 30 באוגוסט 2011 בשעה 13:42
