הכל התחיל בקליק

הזמנים האלו שפתאום צץ לי שיעור חפשי לא מתוכנן, הם הזמנים הטובים ביותר.
אין לי מבחנים לבדוק.
אין לי מערכי שיעור להכין שהרי חופש סוכות לפנינו.
אין לי הפקה על הראש ( יש אבל תודה לאל הכל מתוקתק)
לא הבאתי סריגה ( חתיכת סבתא מה עובר לך בראש?)
לא רוצה להשקיע את הזמן באוכל (זה יעלה לי בעוד שעת צעידה)
אז מה עושים עכשיו?
כלום!
יושבים בכורסא הקצת מאובקת שיש לי בחדרי בתיכון ו... שוקעים במחשבות.
ואם מחשבות ברור שאני עפה לעולם הבדסמ שלי, יש מקום יותר טוב מזה?
כייף לי אני מאושרת עד הגג.
יש לי ידיד מדהים שהכרתי מכאן. מקשיב לי, נותן תובנות ומקדיש לי מזמנו, סתם ככה כי הוא מלאך שכזה ( אאוצצצ' הוא יכנס בי על מה שכתבתי)
יש לי חברה שהיא גם נשלטת וגם חברה בנשמה ובעצם היא מזמן אחותי ואפילו תאומתי.
מאז שהכרנו היא חדרה לתוכי ותפסה שם פינה נכבדת בעמקי נפשי.
יש לי סיפור פנטזיה על שליטה בדסמית שכל פעם שאני מרגישה מגורה ורוטטת אני צוללת לתוכו ורואה את עצמי מתייסרת אוהבת רותחת בכוסי ומתענגת תחת ידיו האמונות של האדון שלי.
יש לי את היכולת האדירה לספק את עצמי ולאונן את נשמתי. אני עושה זאת הרבה יותר מפעם ביום ובכל פעם נטרפת לדקות ספורות של עונג עילאי.
אוקי זה לא מושלם כשאין כרגע, אדון אמיתי להתמסר לו, אבל זה קיים ופותח מעיינות חבויים מתוכי.
יש לי רוקט פוקט ורוד וממזר שכזה שכשהוא חש בשפתי הכוס הוא חודר עמוק ומעורר פינות ניסתרות. אי אפשר להעלים כלום ממנו הוא עושה את שלו.
יש לי אטבים מפלסטיק קשיח. אחד אדום ואחד כחול שיודעים יופי לעטר את פיטמותי. לצרוב אותן היטב ולתת לי להרגיש את עוצמות הכאב המתוק.
יש לי עוד המון דברים שלא יספיק הזמן לתאר אותם: ידידים וידידות בכל המעמדות.
וכמובן יש- בלוג
המקום לפרוק הכל ולהותיר שובל של מיץ תאוה הניגר מתוכי.

נהדר
אני מאושרת
מאושרת
מאושרת


אז למה עכשיו כשאני מצטנפת בתוך המחשבות אני מרגישה שריקנות נפשית השתלטה עלי?