הכל התחיל בקליק

כבר חודש שמשוחחים עם בני הקצין שהוא עומד לעבור לשרת ביחידה מובחרת בצפון הארץ.
לא סתם שיבצו אותו ביחידה הזו.
בני הסב לכולנו גאוה גדולה כשקיבל את תעודת המצטיין הגדודי.
מורעל הילד שלי
או כפי שמכנים זאת מפקדיו " שפיץ לא קטן".
הוא עומד לסיים את תפקידו הנוכחי וחיכה בקוצר רוח לשירות ביחידה המאתגרת.
אתמול בערב נקרא לשיחה.
מסתבר שהפיקוד הנוכחי לא מוכן לשחרר אותו.
דוקא משום היותו קצין מצטיין הם אוחזים בו בחזקה וצריכים אותו כדי לייעל כמה חטיבות שלהם.
הודיעו לו רשמית שהוא עומד להשתבץ בפלסר הבדואי.
!
!
!
הוא יגיע לשם כי צריך אחד כמוהו " להרים" את המקום ולייעל אותו.
שתיקה!
זו היתה תגובתי אחרי שסיפר לנו זאת בשיחת הטלפון אמש.
הבין שאין מקום לערער כי זו פקודה.
לא משנה לאף אחד שהוא ממורמר שהוא מרגיש שעוצרים את קידומו.
שלא נותנים לו למצות את יכולתיו.
הם צריכים אותו שם וזהו.
אני אובדת עיצות.
מה לו ולפלסר בדואי לכל הרוחות?
מודה
אני אפילו חוששת שיפגעו בו בשל היותו מפקד יהודי!
אני אמא!
כל השנים נלחמתי בציפורני על הטוב שלו.
ועכשיו לא יודעת מה לעשות?
מרגישה שנעשה עוול, שאסור לי לשתוק.
אמרו לי שהצבא לא אוהב התערבות של הורים
בטח לא כשבני קצין ועוד מצטיין.
שזה רק יזיק לו אם אתערב.
אבל גם עכשיו כבר הזיקו לו, מה אני יכולה לקלקל יותר?
האם באמת צריך להגיד אמן על כל קביעה של מפקד זה או אחר?
האם לא יתכנו טעויות בצבא?
האם אי אפשר לערער על כלום?
מה עושים?
למי פונים?
איך גורמים למישהו להבין שהמפקד טעה?
:(