לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 12 שנים. 10 בנובמבר 2011 בשעה 15:18

*** יום חמישי
במקום לחשוב על בישולי השבת (איך איך הזנחתי את הדיווח עליהם לאחרונה).
במקום לתכנן איזה בשר להפשיר וכמה אורז להשרות.
במקום להחליט כמה ואת מי אני מזמינה לארוחת שבת...
אני מתחרמנת לי כאן וזה מה שיצא.
😄
(הכל בגללך...)



הלב מתרחב מעט, פותח מקום לעוד ועוד רגשות הרוצות לפעם בתוכו.
רגל שמאל מתקפלת לכיוון הבטן.
רגל ימין נדחפת בחלל הקטן שנוצר מעל משולש התאוה.
הידיים מתלבשות על החזה,
חופנות בהצלבה את שני השדיים.
לופטות חזק את בית החזה, מחממות אותו מעט, מגנות מהקור השורר מסביב.
הראש נותר דרוך במקומו.
האוזניים מחודדת. אני חייבת להקשיב היטב, אסור לטעות, אסור לאכזב.
כל טעות תגרור אחריה אי נעימות וסבל.
העיניים סגורות, המבט ממוקד בתוך הגוף.
רואה את הלב הפועם בחזקה, את הבערה המוצתת ומתרחבת בפנים, את הרעד הקל שהשתלט על האיברים,
את הרגשות הנעות בחדרי הלב.
הוראה חדה נשמעת בחלל החדר.
הראש מתכופף
הפה, אט אט מתקרב לכיוון השדיים.
השיניים ננעצות בפיטמה הימנית.
"נשיכה חזקה" מפלח קול רועם את המתח באויר.
השיניים ננעצות בחזקה בפיטמה,
כאב צורב עובר בתוך הגוף.
אני נושמת עמוק.
עוצרת את הצעקה שאיימה להתפרץ.
אסור להרעיש! מסוכן, יש אוזניים מעבר לקיר!
" עברי לשמאלית" נשמעת ההוראה החדה.
הראש מנווט עצמו לכיוון הפיטמה השמאלית.
התזוזה קשה, אסור להתרווח, הכל מכווץ.
חייבת לתמרן בחלל הקטן שהוקצה בעבורי.
כל חריגה מחוץ לתחום תגרור אחריה סבל גדול יותר.
פיטמת שמאל נלחצת בין השיניים.
"יותר חזק" מהדהדת ההוראה באויר.
הפיטמה מתכווצת בחזקה בין השיניים.
דקה
שתיים
שלוש
פס סגול דק ובהיר הצטייר מהפיטמה לכיוון בסיס השד.
מרגישה את הצריבה משתלטת על איזור החזה.
מרפה מעט את אחיזת השיניים.
מכה חזקה נחתה על השד
כל הגוף הצטמרר.
"אמרתי חזק ואני רוצה חזק" חזר להדהד הקול הרם.
הפיטמה לחוצה בחזקה בין השיניים.
שבילים נוספים של סגול דק קישטו את הפיטמה.
חולפות עוד שתי דקות
שלוש
הרגשתי כאילו חצי יממה אני בתנוחת המומיה הננשכת.
הגוף התאבן
הפיטמה המקושטת צורבת וכאבה מתפשט לכל האיברים.
אסור לזוז
בכלל אין לאן לזוז.
"ככה אני אוהב אותך" נשמע הקול.
"ככה אני רוצה אותך, קפואה, מנווונת, כואבת ומחכה להוראותי. ככה תרגישי שאת שלי"

חריקה עוררה את נפשי שהספיקה לשקוע בספייס מענג.
"תני לי יד מנגינה,
אעזור לך לצאת מהכלוב"
הוא הצמיד אותי לגופו
עזר לי לשחרר את איברי
נישק את הפיטמה הכואבת
ולא קיפח את את הפיטמה השניה.
הצמיד אותי שוב לגופו
ולחש עמוק לתוך אוזני
" את לומדת להיות שלי"

כמהה לאהבתך - זה מה שאני חושבת שזה?????

מחזיקה לך אצבעות ושיהיה ב ה צ ל ח ה .


מגיע לך }{
לפני 12 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - לא יודעת מה את חושבת
אבל אצלי זה נובע מחרמנות פנימית.
זהו
תודה על האיחולים שפעם יהיו תקפים.
}{
לפני 12 שנים
dn46​(שולט) - כתיבה יפה, מסקרן, פנטזיה או מציאות?
טוב, את לא חייבת לגלות.
לפני 12 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - תודה על הפירגן
מזל שאני לא חייבת...
:))
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י