את - נפגעת פיזית, בדרך הכי לא הגיונית והכי תמוהה.
פגיעה שגרמה לך להאט את מהלכיך ולחשוב האם הם מתבצעים בזהירות מחייבת.
כעבור זמן קצר נפגעת גם נפשית. סוג של רצף ארועים מר שלא מגיע לך לחוות בכלל.
אני שם. נדהמת מהפצע הפיזי מזילה דמעות במקומך מהפצע הנפשי.
אתה- ירדת אתמול ממדרגות הרבנות, אחרי חתימה סופית של פרק נשואים ארוך.
על הספה בסלון שלנו נשמת לרווחה וחייכת, אבל הלב שידר מועקה וחוסר ודאות לקראת
כניסה לחיים חדשים ובעיקר האהבה החדשה.
הייתי שם איתך. לגמנו ביחד משקה מתוק. דיברנו על הבן שידלג בין עולמך לעולם גרושתך.
דיברנו עליך, על זו שאתה עומד להכניס לביתך, על רצונך להביא עוד ילדים
על העתקת המגורים מהשכונה, כדי לא להוות גורם לרכילות בתקופה הקרובה.
3 שעות של שיחת עומק עם ידיד יקר.
אתה- בעיצומן של ימי האבל על אבדן אביך. כשהגעתי לנחם לפני יומיים, ראיתי אותך סוף סוף צוחק.
זה אולי נשמע אירוני אבל כמה טוב שאתה שוב מאושר, אחרי השנתיים המפרכות בהן סעדת
את אביך וראית בסבלו המתמשך.
כשהתחלתי לומר לך את המשפט המפורסם " שלא תדע עוד צער", הפסקת אותי ואמרת
אני מוכן לדעת צער אבל לא לראות בסבלו של מי שיקר לי.
אהבתי את מה שאמרת, כמו שתמיד אוהבת לשוחח איתך ולשמוע מפיך רעיונות מעניינים.
את- בתחילת השבוע התקשרת אלי בוכיה, אחרי מאמצים רבים להרגיע אותך מעט, הבנתי
שאביך לקה בארוע מוחי פתאומי. הוא מורדם ומונשם ומצבו לא משדר אופטימיות.
גבר בגיל 64 שבבת אחת הפסיק את חייו ועצר גם את חיי הסובבים אותו.
בכית אבל הרגשת לא נעים ורצית לבוא לעבודה. בטון שלא משתמע לשני פנים, הודעתי לך
שלפחות בשבועיים הקרובים אני לא רוצה לראות אותך בעבודה. רוצה שתסעי להיות
קרובה לאביך ולחזק את אימך. הבטחתי לך לדאוג לשתי בנותיך ובשבת הקרובה הן תקבלנה
פינוק מלא בביתי.
אמש קצת אחרי חצות ברחתי מהצינה הקרה שאפפה את הבית, ישר לתוך הפוך.
פתאום הבנתי שהרבה עצב סובב אותי בימים האחרונים.
מפחיד לחשוב על זה.
השמש זורחת החיים מחייכים ובתוך כל זה שלל ארועים רעים לאנשים היקרים הסובבים אותי.
אני אשאר חזקה, אתן לכל אחד את החיוך והמילה הטובה שמגיעה לו.
יבוא יום וגם הם יחייכו אלי.
לפני 12 שנים. 14 בדצמבר 2011 בשעה 9:58
