הכל התחיל בקליק

בפוסט הקודם רשמתי דעה די נוקבת בקשר לסדיאזם האלוהי.
זכיתי לתגובות ענייניות ומעניינות ואפילו התפתח דיון מעניין עם ידידי "בודק".
עד לא מזמן ניהלתי באחד האתרים קהילה גדולה שהיו בה חברים רבים,
חילונים וגם דתיים וחרדים.
היינו מנהלים דיונים בנושאים מגוונים וכמובן גם בנושאי דת.
אם הייתי מעיזה להעלות פוסט מהסוג שכתבתי כאן, הייתי זוכה לתגובות נוסח:
"את כופרת", " איך את מעיזה לכתוב דברים כאלו", "את לא יהודיה", "כתבת דברי פריצות..."
יתכן שדברי אפילו היו גורמים לכמה חברים (בעיקר החרדים) לפרוש מהקהילה.
מזל שהכל וירטואלי כי אחרת רחמנא ליצלן עוד היו רוגמים אותי באבנים....
כי חס וחלילה שמישהו יכתוב ערעור נגד האמונה התמה שלהם.

דוקא כאן באתר בעל אופי חילוני באוירה סקסית וחמה, במקום הנחשב לטמא בהלכה,
הרגשתי חופשי לפרוק את תחושותי.
כאן קל לי לרשום שבעיני אלוהים (אם בכלל קיימת ישות כזו) הוא סאדיסט
וכנראה נהנה לראות את "עמו הנבחר" סובל ובה לבכות ולהתחנן בפניו.

זו הבעיה של כל אותם מאמינים, במקום להיות פתוחים גם לדברים שקשה להם לשמוע או לקבל, לנסות להקשיב ואולי לתת תשובות, מעדיפים להרחיק כל אחד שמערער על דרכם.
אין לי ספק שכמוני יש עוד רבים עם בטן מלאה על כל הדת המצוות המנהגים והדרך האלוהית המושתת כיום.
אף אחד לא באמת מעז לעמוד מול שכמותנו ולנסות להסביר.
בעבר ניסיתי גם לכתוב באתר "בחדרי חרדים" מיותר לציין שנחסמתי די מהר משם.
לא מתפלאת.

אבל אני אוהבת לפרוק מהלב
וכמה טוב, שיש מקום נעים כמו פה, שאפשר לעשות זאת בחופשיות.
אז
כלוב, בדסמ, סשן, תענוגות, חשקים....
קודם כל ישנה פתיחות וזה שווה הכל.