**פוסט סתמי, של תאור עוד יום שיגרתי בתקופה הנוכחית בעבודתי, עם תוספת הערות אישיות שלי בסוגריים.
ימים טרופים של בגרויות עוברות עלינו
התלמידים בבית, דוגרים על החומר (איך את מדברת מורה בישראל? טפי עליך)
אבל אותנו המורים כמובן שלא משחררים (חלילה לנו מלקבל משכורת בחינם)
אז
יושבים בחדר מורים
דואגים לאספקה רצופה של קפה, עוגיות (שלא נדע מהשמנה) ופיצוחים שלא יהיה משעמם בפה
קצת דנים בעניינים ברומו של עולם, כמו הבגרות שהיתה וזו שתבוא
דנים על ציוני המגן
ובעיקר...
מרכלים (מההההה? השם ישמור מורים מרכלים????)
המורות-
על ניחוח מי הקולון של המורה לפיזיקה
ועל ההוא הסניטר הצעיר במעבדה שבלי בושה שלח נשיקה באויר (איזה גבר)
וכבוד המנהל שלשם שינוי קנה מכנס חטוב יותר
ו... קצת (הרבה ) גירגורי ייחום אודות הקוביות של המורה לספורט, זה הגבוה השרירי והשחום.(יאמייי)
וגם על-
על הבגד של זו
ועל העקב של ההיא
ועל צבע השער שעשתה המחנכת של י' 2
ועל "מנגינה" שמקפידה בטרוף להתאים תכשיטים לבגדים
אפילו הטבעות אצלה תמיד בצבעי הגופיה
אפילו לק תואם...
(אובססיבית לגמרי )
המורים לעומת זאת משיחין -
על החצאית (הקצרה קצת יותר מידי) של המורה לאנגלית
אודות המורה לאומנות שהעזה לפתוח יותר מכפתור אחד בחולצה
על "חריץ הגבעות" הנשקף מבעד למחשוף של המזכירה (אחרי זה מתפלאים שהם כל הזמן הולכים לחדרה לבקש צילומים).
השמלה הצהובה שמכסה טפח אחד אבל חושפת טפחים רבים, של המורה למוזיקה.
וזו שהשפתון האדום שלה עושה להם את זה.
וההיא שכבר כמה ימים עונדת שרשרת צמודה למדי לצוואר (הם לא מבינים כלום או משחקים אותה לא מבינים זו בכלל לא שרשרת....!)
ועל "מנגינה", שלא מרבה לשבת במעגל הריכולים ומעדיפה להסתגר בחדרה.
מסקרן מאוד מה היא עושה שם...?. ( גם "הלבד" טומן בחובו חוויות חמות ומסעירות
במיוחד כשאני מחוברת לכלוב...)
ואני
קצת מקשיבה
קצת מדברת ( איזה קצת... את לא מפסיקה) ומשתתפת בדיוני הריכולים הקולחים
טועמת עוגיה או שתיים (ואחרי זה מתייסרת שהעזתי שוב לגנוב פחמימות, מזוכיסטית אני)
מוזגת לי עוד ספל קפה (כיאה לסימלה המסחרי של המורה)
מפעם לפעם פורשת לחדרי ומאוננת עת עצמי לדעת (חתיכת כדור הרגעה לייחום הטבעי שלי)
וחושבת בלב:
אם מישהו יקרא את מה שכתבתי ולא ישים לב שהכל מתרחש בחדר מורים
עוד יחשב שכתבתי על חבורת חרמנים הרוכנת על הבר במועדון לילה פרוע.
ואחרי זה אומרים
שהמורים קרים וחנוניים
:)))
לפני 12 שנים. 11 ביוני 2012 בשעה 11:48
