הכל התחיל בקליק

לך-
הגבר האציל הממתין בסבלנות אין קץ
להושיב אותי מולך
למקד מבט נוקב בעיני
למצוא שם את הכמיהה הנסתרת בתוכי
להוביל אותי שוב למקום המרטיט
שבו כמה שאהיה יותר למטה, ארגיש התרוממות גדולה יותר.
לעשות אותי
שפחה
שלך
ובשבילך.
לך-
הממתינה בסבלנות אין קץ
האישה בעלת הנפש החמה והלב הרחב
המילים והתובנות החכמות והנוגעות כל כך.
שתפסת מקום משמעותי בחיי
ובקלות טיפסת לפיסגת מדרגות החברות הסובבות אותי.
משתוקקת להושיב אותך מולי
למקד מבט נוקב בעיניך
להוביל את שתינו למקום שטוב לנו
שבו נפתח את הלב, נפרוק מילים, נספר... נדבר על הכל!
תהיי שם בשבילי
אהיה שם בשבילך
נפרוט יחד על מיתרי החברות השזורה ביננו.
עוד קצת
והדרך המגייעת שלי תסתיים.
הימים הטרופים יפלטו אותי חזרה לעולם.
אל המנוחה
אל מקום חדש (או ישן) בחיי.

ועד אז
נתן זך בשירו "מנוחה", היטיב לבטא את תחושותי:

"הים הזה מלא
הים ההוא ריק
העצים האלה ירוקים
אין צבע מתאים לעצים ההם
כמה יפה המקום הזה
העולם ההוא נפלא וחוור
לא מסנוור
כמה זמן היינו בדרך
הנה הגענו, אנחנו פורקים
מעלינו את שלא ניתן לפרוק
אנחנו נחים עכשיו
היינו בכל מקום
נותר עוד מקום אחד
שבו לא היינו
הבה נקום ונהיה"

אוהבת אותך, חברתי על כל מה שאת.
מודה לך, הגבר/ האדון על הסבלנות.
זכיתי!