נשלח על כנפי המחשבות

לפני 11 שנים. 15 בנובמבר 2012 בשעה 8:46

אמש שוחחתי מעט עם כמה חברים תושבי הדרום.

השיחות נקטעו בקולות שונים: החל מקולות האזעקה ועד בכי הילדים המפוחדים.

שלחתי להם חיבוק, שלחתי מילות חיזוקים.

כתבתי ליבי אתכם.

קצת קשה להתחבר לרגשותיהם בשעות טרופות אלו.

ובכל זאת מרגישה סוג של הזדהות

פיסה לא קטנה ממהותי נמצאת שם.

בני הקצין האהוב המשרת בבסיס בגבול הרצועה.

הוא לא יראה את מילות האהבה והדאגה שאשלח לו

הוא לא מקבל מסרונים ובטח לא יכול ליצור קשר בזמנים אלו.

אבל על רשת המחשבות הפרוסה ביני לבינו

אני שולחת לו

חיבוק חם ונשיקה מאמא שדואגת וסומכת עליו

שכל שיקול דעת והחלטה שיקח בתור מפקד, תהיה יעילה ונכונה.

לכל החיילים, לכל תושבי הדרום

איחולים לחוזק וכוחות נפשיים ותקוה לשקט

ולימים יפים שיגיעו במהרה.

לו יהי....

*מנגינה*{התווים שלו}