יושבת במשרד
דפי ההופעה לחנוכה מונחים לפני.
כבר כתבתי כמעט הכל.
שיבצתי שירים, קטעים מומחזים, ברכות, אפקטים קוליים.
נשאר לתכנן סיום מרהיב שיתן טעם של עוד...
עניין של לא יותר משעה עבודה.
בצד ערימת מכתבים שעלי לעבור עליהם
בצד השני מסמכים המחכים לחתימה ואישור.
הידיים רוצות לעבוד
הראש אטום!
אני משייטת לי ברחבי הרשת. נכנסת לקהילה שאני מנהלת, מעיינת בכתבות באתרים שונים.
מתכתבת קצת בכלוב.
חלפה שעה
מנגינה, מה עובר עליך, תתחילי לעבוד.
עוברת על ההופעה לחנוכה, מגיעה לקטע הסיום,
מנסה להפעיל את היצירתיות שבי...
הראש אטום!
ממשיכה לגלוש מעל גבי הרשתות החברתיות.
בחיית מנגינה, העיקר שאת מטיפה כל הזמן על מוסר עבודה
אם המזכירה תכנס עכשיו לקחת את ערימת המכתבים, מה תגידי?
נושמת עמוק
לוגמת מכוס הקפה
מקפלת את כל עמודי האתרים (מקפלת, לא סוגרת, כי ככה אני היום...)
מתחילה לעבור על המסמכים...
טפסי הזמנת ציוד, תשלומים למרצים, סידור עבודה.....
כל כך רשמי, כל כך קר, לא בא לי, הראש במקום אחר בכלל.
הצצתי למרקע המחשב
היבהוב של הודעה אדומה מהכלוב
מישהו מטייל בבלוגי ומפרגן על כתיבתי.
איזה כייף לקרא.
זהו
סוף סוף הבנתי
הבלוג קורץ לי!
אני חייבת לפרוק מילים בבלוג ואז אוכל להתפנות לעבודה.
לפרוק מילים?
כבר כמה ימים מתוכנן לי בראש לספר על משהו מיוחד שקורה אצלנו בתיכון.
אבל זה דורש השקעה ותמונות, לא מתאים עכשיו.
אולי אחפש איזה שיר אירוטי שיחמם קצת?
לא, החיפוש יגזול זמן.
אולי סתם אדביק תמונה נחמדה?
מה פתאום תמונה? אני הרי חייבת לפרוק מילים!
פתחתי את דף הבלוג
ו... כתבתי.
עכשיו הראש נפתח לעבודה.
שיהיה יום מוצלח ונהדר
