לפני 14 שנים. 31 במאי 2010 בשעה 21:57
זה מסתער עליך לפתע פתאום, מאי שם. ואת, נכנעת ליצר, כורעת תחת התשוקה והלהט, כותבת וכותבת וכותבת. או שאת מריצה תסריטים בראש, שוב ושוב ושוב. יודעת, שלא משנה מה יקרה, לא משני מה תעשי או מה מוטל עליך לעשות - כל הישות שלך מכוונת לדבר אחד בלבד: לכתיבה. ועד שלא תעשי את זה, עד שלא תעלי את מה שגואה בתוכך על הכתב, עד שלא תתני לחיה המשתוללת הזו לפרוץ החוצה, להפוך למילים על הנייר או על מסך המחשב - עד לאותו רגע ממש לא תדעי מנוח. רק לאחר מכן, כשאת מיוזעת כולך, נפשך מאומצת, שערך פרוע ולבך הולם - אז, ורק אז, תוכלי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.