לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

shusha

שיקום עצמי.
לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2007 בשעה 14:46

הייתי רוצה לבכות.
עכשיו יותר קל לי להחזיק את הכל בחזה ולא לנשום.
אני יודעת למה הגעתי לפה, מאותה סיבה שאני עוזבת.
חיפשתי שיערסלו אותי בידיים שימסטלו לי את המוח עם השליטה רק כדי לשכוח את מה שהיה.
רציתי שיאהבו אותי. לאהוב בחזרה.
אבל לא כדי לשכוח, לא כדי שזה יבוא במקום פעם. כי מגיע לי.
בינתיים אהיה פה, עד שאבין איך להרפות את האחיזה מהזכרונות המתוקים
עד שאלמד להשלים שאין לי לאן לחזור. זה נגמר.
להפסיק לברוח. לעצור. להפנים. להמשיך.
אולי בסוף אצליח לחזור לזה להינות ממקום בריא ולא חולה.

נילי ונילי - לא יודעת בדיוק מה קרה, אבל זה נשמע כאילו את שופטת את עצמך לחומרה. אלימות עצמית ממש.

לפעמים אנשים נוטים לעשות דברים שעושים להם טוב, כי הם נורא צריכים מישהו שינחם אותם/ילטף אותם/ישכיח מהם את כל הרע שבעולם עד שהם יהיו חזקים מספיק כדי להתמודד עם זה לבד.

מותר להשען על מישהו אחר ומותר גם לנסות לשכוח את העולם במקום להתמודד. לא תמיד חייבים להתמודד כל הזמן.

תפסיקי לאכול את עצמך על זה ש(כרגע) (בינתיים) את צריכה משענת.
לפני 17 שנים
לורי - אני תמיד צריכה.
(בינתיים) מניחה שאת צודקת ומסכימה אז חזרתי לשורשים.
תודה.
לפני 17 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר}חשבון מאומת - יפה אחת. מה שלא יהיה ואיך שאת, אוהבת ומאחלת רק טוב.
לפני 17 שנים
לורי - =) טוב כבר דיברנו על זה. תודה.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י